עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 
בית דין אמריקה  |  



דף הבית >> סיפורים >> סיפורים מהרבי מליובאוויטש >> בעיירה בספרד
 

בעיירה בספרד
 

"מעניין, לשם מה שלח אותנו הרבי לכאן?" – אמר האברך הצעיר לאשתו. "גם אני שאלתי את עצמי את אותה שאלה" – סחה לו רעיתו, "הרי אין כאן אפילו יהודי אחד בכל הסביבה..."

הייתה זו שיחתם של זוג צעיר, אשר רק לפני שבוע נישאו בארצות הברית. הוא למד רבנות והתכונן להיות רב במקום אליו ישלחהו הרבי מליובאוויטש. והנה שלחם הרבי לעיירה נידחת בספרד לגור בה. יהודים אין כאן, אף לא אחד. אוכל כשר עליהם להביא ממרחקים. בינתיים נכנסים הם לבית מלון להינפש ממסעם ולהישאר שם עד שימצאו מקום מגורים קבוע.

והנה הגיע יום שישי לפני שקיעת החמה, והשליח, אשר התחיל לעבוד בפונדק כדי להתפרנס, ירד למרתף, לקחת משם דבר מה. יורד הוא במדרגות למטה. והנה מה רואות עיניו? בתוך חשכת המרתף זיק של אור. הוא התקרב וראה את בת הפונדקאי עומדת ומדליקה נר, וידיה מכסות את עיניה.

"מה זה?" – הוא אומר בליבו, הרי הם גויים, מעניין שבדיוק עכשיו בקבלת שבת... היא מדליקה נר.

לאחר שסיימה הנערה את הדלקת הנר, ניגש אליה שליח הרבי ושאלה: "מדוע הדלקת את הנר?"

"מסורת היא אצלנו" – ענתה לו הצעירה, "גם אימי מדלקיה נרות מידי שבוע בשבוע, וכן גם סבתי".

"מה קורה כאן?" – הרהר הצעיר בעלותו במדרגות מן המרתף, הדלקת נרות שבת בסתר, במרתף חשוך. מסורת מדורי דורות... בספרד... יש דברים בגו.

מיד החל להתעניין אצל הפונדקאי ואשתו, אילו מנהגים נוספים שמורים בידם מדורי דורות. ואז שמע:
  • "פעם בשנה אנחנו יורדים למרתף ואוכלים שם מצות שבעת ימים".
  • "ומה עוד?" שאל במאור פנים.
  • "כן, אנו גם נוהגים לצום יום אחד בשנה", נזכרה האישה.
  • "מתי צמים אתם?" שאלוה שלוחי הרבי.
בעלי הבית נקבו בתאריך. "זהו יום כיפור!" – קראו השלוחים.

"רק משפחתכם נוהגת מנהגים אלו או שיש כאן אנשים נוספים השומרים על מסורת זו?" – שואלת השליחה.

"כל תושבי המקום נוהגים מנהגים אלה. מסורת הם לנו מדורי דורות וכולנו מקפידים עליהם". – עונה הפונדקאי.

"נסו להיזכר, האם יש לכם תקנות נוספות?" – ממשיך הצעיר בחקירותיו.

"כן!" ענתה הבת – בענין הנישואין.

"נכון!" – אישר אביה, "אין אנו מתחתנים עם אנשים זרים, אנו נישאים אך ורק עם בני המקום. ומקפידים על זאת הקפדה יתירה."

"בודאי!" – אישרה האישה, "חלילה לנו מהתערב עם זרים. מסורת קדושה היא לנו אשר כל אב מעביר בצואה ובשבועה לילדיו."

"כלומר, אינם מתבוללים בין האומות. זהו זה!" – קראו החב"דניקים פה אחד. "יהודים אתם!" אמרו בהתרגשות.

כל תושבי העיירה הזו יהודים, מאנוסי ספרד. נפלא! גילינו ישוב מלא ביהודים אנוסים, אשר לא התחתנו עם הגויים במשך מאות שנים, אשר הם עצמם אינם יודעים לאיזה עם נבחר שייכים הם!"

החסיד לא ידע נפשו מרוב שמחה. פניו האירו באמרו לאשתו: "נקיים שיעורים קבועים לכל אנשי הישוב בתנ"ך, ביהדות, ובדינים. אני מלמד את הגברים, ואת מלמדת את הנשים."
"גם את הילדים נלמד!" – הוסיפה נלהבת. "אתה תהיה כאן הרב."

"כמובן! כמובן! נעזור לכם בארגון" הוסיפו הפונדקאים.

"יש כאן עבודה רבה" – הרהר השליח בקול. נבנה בית כנסת ומקווה. עתה הם הבינו לשם מה שלח אותם הרבי לישוב זה.

 
Bookmark and Share



     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים