עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 
בית דין אמריקה  |  



דף הבית >> בראשית >> פרשת נח >> בין נח לאברהם
 

בין נח לאברהם
 

 
פרשת נח היא פרשה עצובה ולא כל כך נעימה[1], בתחילתה מופיע עניין המבול - שבשל רעת האדם על פני האדמה לא הייתה ברירה אלא להביא את המבול שיציף את העולם ויטהר אותו [כדוגמת מקווה אשר מטהר את כל הטובל בו מכל הטומאות כולן[2]]:
 
 "וַיַּרְא יְ-ה-וָ-ה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם יְ-ה-וָ-ה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם, כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם...
 
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְנֹחַ - קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם, וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ"[3] – כך שלאחר המבול נשארו בכל העולם כולו רק נח, שלושת בניו ונשיהם.
 
וכן בסיום הפרשה מסופר סיפור מגדל בבל, שאנשים שחיו לאחר המבול רצו לבנות עיר ומגדל ולעשות לעצמם שם – וסופם גם הם היה מר:
 
"אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי נֹחַ לְתוֹלְדֹתָם בְּגוֹיֵהֶם וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ אַחַר הַמַּבּוּל. וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. 
 
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ.
 
וַיֵּרֶד יְ-ה-וָ-ה לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם. וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת, וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.
 
וַיָּפֶץ יְ-ה-וָ-ה אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר. עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל      יְ-ה-וָ-ה שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ, וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְ-ה-וָ-ה עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ"[4].
 
על שני אסונות אלה שפקדו את האנושות אומרת המשנה:
 
"עשרה דורות היו מאדם הראשון ועד נח[5], עד שבא המבול ושטף הכל – וזאת כדי להודיע לכל עד כמה ארך אפיים הוא הקב"ה, שהרי כל הדורות האלה היו מכעיסים אותו במעשיהם, ורק לאחר עשרה דורות באו מי המבול.
 
עשרה דורות היו מנח ועד אברהם אבינו[6], עד שנפוצו כולם מבבל – וזאת כדי להודיע לכל עד כמה ארך אפיים הוא הקב"ה, שהרי כל הדורות האלה היו מכעיסים ובאים, עד שבא אברהם אבינו וקיבל את השכר של כולם "[7].
 
וצריך להבין את דברי המשנה – הרי כל הדורות שלפני אברהם אבינו היו 'מכעיסים ובאים', ואם כן – איזה שכר הגיע להם, שכר שאותו קיבל אברהם אבינו [-'עד שבא אברהם אבינו וקיבל שכר כולם']?
 
והרי גם לפני נח היו עשרה דורות שהכעיסו את הקב"ה במעשיהם - והמשנה לא אומרת שנח קיבל איזשהו שכר שהגיע לעשרה דורות אלה,
 
והדבר מובן בפשטות – מכיוון שהם היו מכעיסים את הקב"ה במעשיהם לא הגיע להם שום שכר,
 
ודבר זה מחזק את קושייתנו – איזה שכר הגיע לעשרת הדורות שלפני אברהם אבינו, ומדוע קיבל אותו אברהם?
 
·       ההבדל בין דורו של נח לבין דורו של אברהם, ועונשיהם
 
בספר התניא[8] מבאר אדמו"ר הזקן שהעונש המגיע אל האדם הוא בהתאם לפגם ולחטא שאותו  הוא עושה – ועל פי יסוד זה ניתן לפתור את הקושייה דלעיל, וכפי שנראה להלן:
 
ובכן, החטא העיקרי של אנשי דורו של אברהם [וכן תשעת הדורות שקדמו להם] הוא שהם "פשטו יד בעיקר כדי להילחם בו"[9] – כלומר, הם רצו להילחם עם הקב"ה ולהיות אדונים לעצמם,
 
וכפי שמתאר זאת הכתוב: 'וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם' – שכל פעולותיהם היו בכדי ש-'נַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם', ומשמו של הקב"ה הם רצו לשכוח.
 
אך בכל אופן, בינם לבין עצמם ובכל הקשור לענייני העולם הרי שהם נהגו ברעות ובאהבה, וכמו שאומר לגביהם הכתוב: 'וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים' - שבינם לבין עצמם הם היו מאוחדים.
 
ולעומת זאת, החטא העיקרי של אנשי דורו של נח [וכן תשעת הדורות שקדמו לו] הוא שהם אמנם לא "פשטו יד בעיקר להילחם בו", הם לא כפרו בקב"ה ולא רצו להתכחש לו – אך מצד שני בינם לבין עצמם ובכל הקשור לענייני העולם הרי שהם היו "גזלנים, ותמיד הייתה מריבה ביניהם"[10].
 
ולפי ההבדל בין חטאיהם של הדורות השונים ניתן להבין את מהות העונש שהגיע אליהם:
 
מכיוון שאנשי דור המבול חטאו בעיקר בחטאים של 'בין אדם לחברו', גניבה וגזילה וכו', חטאים שמשבשים את סדרי ההנהגה שקבע הקב"ה בעולם הזה – הרי שעונשם היה, מידה כנגד מידה, שהם הושמדו ונכחדו לגמרי מן העולם,
 
אך יחד עם זאת מצויה דעה אצל חכמינו ז"ל שלאנשי דור המבול יש חלק לעולם הבא[11] - וזאת מכיוון שהם לא 'פשטו יד בעיקר',
 
ולעומת זאת, אנשי דורו של אברהם אבינו נהגו באהבה וברעות בינם לבין עצמם, הם לא שיבשו כל כך את סדרי ההנהגה שקבע הקב"ה בעולם – ולכן הם לא הושמדו מעל פני האדמה, אלא רק נפוצו לכל עבר, 'וַיָּפֶץ יְ-ה-וָ-ה אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ',
 
אך בנוגע לעונשם בעולם הבא ברור ומובן הוא הדבר שמכיוון שהם רצו להילחם עם הקב"ה הרי שאין להם חלק לעולם הבא[12].
 
 
 
 
 
 
 
 
·       ביאור השכר שקיבל אברהם אבינו
 
כעת אנו יכולים להבין איה שכר הגיע לעשרת הדורות שמנח ועד אברהם, למרות שהם היו 'מכעיסים ובאים' את הקב"ה, ומדוע אברהם אבינו זכה לקבל שכר זה:
 
ובכן, מכיוון שבינם לבין עצמם ובכל ענייני העולם נהגו דורות אלה באהבה וברעות הרי שהגיע להם שכר טוב על כך – אלא שהם עצמם לא היו יכולים לקבל שכר זה, מכיוון שהם חטאו בחטא הגדול של 'פשטו יד בעיקר להילחם בו',
 
 כל זאת עד שבא אברהם אבינו, ועל ידי עבודת החסד שפעל בעולם – שהוא השתדל לקרב כל אדם לקב"ה, ועד כדי כך שאפילו על אנשי סדום הרשעים הוא עורר רחמי שמים – הוא בירר וזיכך את עשרת הדורות שקדמו לו וזכה לקבל את שכרם.
 
אך בנוגע לנח ולעשרת הדורות שקדמו לו:
 
ובכן, לאנשי דורו לא מגיע שום שכר על עבודתם,
 
וכמו כן גם נח בעצמו, הוא לא פעל בעולם מאומה, הוא לא התפלל כלל על אנשי דורו [ועד כדי כך שמי המבול נקראים על שמו, 'מֵי נֹחַ'[13]] - הוא לא פעל לברר ולזכך את הדורות הקודמים לו, ולכן הוא עצמו לא היה יכול לזכות בשכרם, גם אילו היה מגיע להם שכר.
 
ובכך מגיעה הקושייה דלעיל אל פתרונה.
 
·       ההוראה מכל זאת אלינו
 
 אנו נמצאים כעת בדור האחרון לגלות ובדור הראשון לגאולה, בדורנו זה יבוא המשיח ותושלם תכלית הבריאה כולה – ולכן בעבודתו של דור זה תלויים כל ענייני הדורות הקודמים,
 
מכאן מובן שעל ידי ההנהגה כעת במידתו של אברהם אבינו, קו החסד, על ידי קירוב כל היהודים לתורה ולמצוות – אנו מגלים את הניצוצות הקדושים החבויים בכל יהודי, החל מאבות אבותיו ועד לדורותינו אלה,
 
וכל העוסק במלאכה זו הרי שהוא [בלשון המשנה] 'מקבל שכר כולם' – שהרי הוא מביא את הניצוצות האלה אל תכליתם, אל הגאולה האמיתית והשלימה במהירה בימינו!
 
ואין הכוונה כאן שעל האדם ללמוד תורה עד שיהיה 'תלמיד חכם' אמיתי, ורק אז, לאחר שדאג לעצמו ו-'לעולם הבא' שלו, הוא ימצא לנכון להקדיש מעט מזמנו היקר לאלה שלא יודעים כמוהו – לא זוהי דרכה של תורה,
 
אלא הכוונה כאן היא שאם אדם יודע אך ורק א"ב בתורה, שילך וימצא כמה וכמה יהודים וילמד אותם לפחות א' בתורה, ולאחר מכן כאשר ירבו ידיעותיו אז הוא יוסיף ללמד את מקורביו עוד – וכך הלאה,
 
וזוהי דרכה של תורה, 'חטוף ושתה', וכל המוסיף מוסיפים לו מלמעלה ונותנים לו את הכח מלמעלה למלא שליחות קדושה!
 
 
 
[מקורות: הרבי מליובאוויטש, ספר לקוטי שיחות כרך ג שיחת פרשת נח.
נערך על ידי ר' רועי כץ, ד חשוון ה'תש"ע שנים לבריאת העולם]
 

[1] וראה ספר היום יום, תאריך ג' חשוון.
[2] ולכן גם היה המבול במשך ארבעים יום ולילה – כנגד ארבעים סאה מים [מידת נפח] שחייבים להיות במקווה כדי שיוכל לטהר.
[3] ספר בראשית, פרק ו פסוק יג ואילך.
[4] ספר בראשית, פרק י פסוק לב ואילך.
[5] ואלה שמותם: אדם, שת, אנוש, קינן, מהלאל, ירד, חנוך, מתושלח, למך, נח. כמסופר בספר בראשית, פרק ה פסוק א ואילך.
[6] ואלה שמותם: שם, ארפכשד, שלח, עבר, פלג, רעו, שרוג, נחור, תרח, אבר(ה)ם. כמסופר בספר בראשית, פרק יא פסוק י ואילך.
[7] משנה מסכת אבות, פרק ה משנה ב. מובא כאן בשינוי לשון קצת.
[8] סוף פרק כד.
[9] פרוש רש"י על ספר בראשית, פרק יא פסוק ט. מסכת סנהדרין, דף קט עמוד א. מדרש בראשית רבה, פרק לח ו.
[10] פרוש רש"י על ספר בראשית, פרק יא פסוק ט. מסכת סנהדרין, דף קח עמוד א. מדרש בראשית רבה, פרק לח ו.
[11] ספר הזהר חלק א, דף סט עמוד א. וראה ספר תורת חיים, דף עח טור ד.
[12] מסכת סנהדרין, דף קז עמוד ב.
[13] ספר ישעיהו, פרק נד פסוק ט: "כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ, כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ"
 



     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים