פרשת 'בא'
 

 
קורבן פסח/ציירה:אהובה קליין©

פרשתנו נפתחת בציווי ה' אל משה לשוב ולהתייצב אל מול פרעה ולהתרות בו שעליו לתת לבני ישראל לצאת ממצרים, ושעל ידי כך ימנע מעצמו וממצרים מכות נוספות מאת ה' [כלומר, נוספות על מכות הדם, הצפרדע, הכינים, הערוב, הדבר והשחין, שכבר קיבלו פרעה ומצרים, בפרשה הקודמת]:
 
"וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה - בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ, וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה.
 
וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו - כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵי הָעִבְרִים, עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי, שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי. כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ. וְכִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת הָאָרֶץ וְאָכַל אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן הַבָּרָד וְאָכַל אֶת כָּל הָעֵץ הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה. וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל עֲבָדֶיךָ וּבָתֵּי כָל מִצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה.
 
וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו - עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ, שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת יְ-ה-וָ-ה       אֱ-לֹהֵיהֶם, הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם? וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם - לְכוּ עִבְדוּ אֶת יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים.
 
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג יְ-ה-וָ-ה לָנוּ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם - יְהִי כֵן יְ-ה-וָ-ה עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם. לֹא כֵן לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת יְ-ה-וָ-ה כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה.
 
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה - נְטֵה יָדְךָ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה וְיַעַל עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיֹאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ אֵת כָּל אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד. וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַי-ה-וָ-ה נִהַג רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה, הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה. וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיָּנַח בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם כָּבֵד מְאֹד, לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן. וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.
 
וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר חָטָאתִי לַי-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵיכֶם וְלָכֶם. וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם וְהַעְתִּירוּ לַי-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵיכֶם וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה. וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל יְ-ה-וָ-ה. וַיַּהֲפֹךְ יְ-ה-וָ-ה רוּחַ יָם חָזָק מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם. וַיְחַזֵּק יְ-ה-וָ-ה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"[1].
 
ועל שם ציווי זה של ה' אל משה, 'בֹּא אֶל פַּרְעֹה', נקראת למעשה פרשתנו פרשת 'בא'.
 
לאחר מכן מופיע בפרשתנו אחד העניינים העיקריים ביותר בתורה, עניין יציאתם של בני ישראל מארץ מצרים: "וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא יְ-ה-וָ-ה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם",
 
וכידוע, שמה של כל פרשה בתורה מורה על תוכנה ומהותה – ואם כן, הרי שעלינו לומר שציווי ה' אל משה 'בֹּא אֶל פַּרְעֹה', שעל שמו נקראת כל הפרשה בשם 'פרשת בא', קשור ונוגע לעניין העיקרי והחשוב של הגאולה והיציאה ממצרים.
 
ועוד גם זאת, הרי ידוע[2] שהגאולה ממצרים היא ההתחלה והפתח של כל הגאולות שלאחריה, ובפרט של הגאולה האמיתית והשלימה העתידה להיות, גאולה שעליה נאמר "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת"[3],

ואם כן יש לומר שציווי ה' אל משה 'בֹּא אֶל פַּרְעֹה' [שהוא למעשה התחלת הגאולה ממצרים] הוא גם הקדמה לגאולה האמיתית והשלימה לה אנו מצפים בכל יום ויום.
 
 

 
אך צריך להבין, מהי למעשה השייכות שבין 'בֹּא אֶל פַּרְעֹה' לעניין הגאולה [הן הגאולה ממצרים והן הגאולה העתידה להיות] – שהרי לכאורה תוכנם הפוך לחלוטין:
 
'בֹּא אֶל פַּרְעֹה' מראה שפרעה ניצב במצב של תוקף וחוזק, ולכן משה צריך לבוא אליו ולהזדקק לו [ועד כדי כך פרעה ניצב בתוקף שהוא אומר לאחר מכן למשה "לֵךְ מֵעָלָי, הִשָּׁמֶר לְךָ אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי, כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת!"[4]] – וזהו הרי ההיפך הגמור מעניין הגאולה!
 
 

 
ובכן, נבין שאלה זו להלן, על ידי שאלה עמוקה מעט יותר:
 
הרי ידוע שכל עניין בתורה הוא נצחי[5] ולכן יש בו הוראה נצחית לכל בני ישראל בכל המקומות ובכל הזמנים – ואם כן צריך להבין מהי כיום ההוראה מעניין זה של 'בֹּא אֶל פַּרְעֹה', לאחרי שבני ישראל כבר ביטלו וניצחו את התוקף של פרעה ומצרים, ויצאו ממצרים.
 
ועוד יותר מכך, צריך להבין מה תהיה לעתיד לבוא ההוראה מ-'בֹּא אֶל פַּרְעֹה' – כלומר, לאחר שכבר תבוא הגאולה האמיתית והשלימה ולאחר שהקב"ה כבר יקיים את הפסוק "וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ"[6], כך שלא יהיה עוד שום זכר ליצר הרע בנפש האדם ובעולם בכלל – צריך להבין מה תהיה בימים ההם ההוראה מ-'בֹּא אֶל פַּרְעֹה'.
 
ובכן תחילת הביאור לכל זאת היא על פי הידוע שלכל עניין ועניין בעולם, ואפילו לדברים שהם ההיפך מצד הטוב והקדושה, יש שורש למעלה, בעולמות העליונים, בצד הקדושה – והשורש הזה בצד הקדושה הוא למעשה המציאות האמיתית של כל העניינים.
 
אלא שמכיוון שהדרך מטה אל העולם הזה עוברת דרך צמצומים והסתרות והעלמים מסוגים שונים הרי שחלק מן הדברים, במהלך השתלשלותם מטה אל העולם הזה, הופכים להיות מנגדים לצד הקדושה,
 
וכך הוא הדבר גם בנוגע לפרעה מלך מצרים:
 
על המילים 'בֵּית פַּרְעֹה'[7] אומר ספר הזהר: "אלה הם הסימנים של בית פרעה למעלה בעולמות העליונים – זהו בית שממנו מתגלים ומתפרעים כל האורות הא-לוהיים, שכל מה שהיה סתום ונעלם משם בא לידי גילוי"[8] – כלומר שהשורש של פרעה מלך מצרים למעלה בעולמות העליונים בצד הקדושה הוא למעשה עניין קדוש וטוב עד מאוד! זהו עניין של גילוי א-לוהות בדרגה נעלית ביותר ובאופן שהוא למעלה מההגבלות של סדר ומדידה - באופן פרוע!
 
ומשורש גבוה זה שבעולמות העליונים נשתלשל פרעה מלך מצרים למטה בעולם הזה הגשמי – להיות מלך תקיף וחזק עד מאוד!
 
   
'בֹּא אֶל פַּרְעֹה'

 
בספר הזהר מבואר הסוד הפנימי בתאור כניסתו של משה אל פרעה, וכך כותב הזהר:
 
"מדוע כותבת התורה 'בא אל פרעה'? הרי הקב"ה היה צריך לומר למשה 'לך אל פרעה'! מהו זה שכתוב דווקא 'בא'?! – אלא שהקב"ה הכניס את משה בארמון פרעה חדר אחר חדר עד שהגיע משה לתנין עליון ותקיף שממנו משתלשלות כמה וכמה דרגות, וזהו סוד התנין הגדול,
 
ומשה פחד ממנו ולא התקרב אליו, אלא אך ורק אל הדרגות והיאורים הנמשכים ממנו – אבל מהתנין הגדול עצמו פחד משה ולא היה יכול להתקרב אליו, מכיוון שהוא ראה שהשורש של התנין הזה מושרש בשורשים עליונים,
 
וכיוון שהקב"ה ראה שמשה פוחד, ושאין שליחים אחרים שיכולים להתקרב אל אותו תנין, אמר הקב"ה בעצמו 'הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו, אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי'[9] - והקב"ה בעצמו היה צריך לצאת לקרב מולו"[10],
 
כלומר, שבגלל התוקף הרוחני הגדול של פרעה מלך מצרים, שהוא היה מושרש בשורשים עליונים, משה רבינו פחד מלהיכנס אליו, ולכן לא אמר לו הקב"ה 'לך אל פרעה' אלא אמר לו 'בא אל פרעה' – הקב"ה בעצמו הוליך את משה יחד עמו חדר אחר חדר עד לפרעה עצמו וזאת כדי לנצחו ולכובשו לגמרי.
 
 

 
וצריך להבין, אמנם דברים אלה האמורים בספר הזהר מדברים אודות כניסתו של משה אל פרעה מלך מצרים כפי שהוא [פרעה] כאן בעולם הזה - ולא כפי שהוא בשורשו בעולמות העליונים,
 
אך יחד עם זאת כאשר התורה מספרת לנו שהקב"ה ציוה על משה 'בא אל פרעה' ['בא' דווקא ולא 'לך'] הרי שהכוונה בכך היא גם שמשה יכנס יחד עם הקב"ה אל פרעה כפי שהוא בשורשו בעולמות העליונים בצד הקדושה - ושורש זה הוא, כאמור לעיל, מקום של גילוי א-לוהות,
 
ואם כן מדוע שמשה יפחד מלהיכנס לבדו אל השורש של פרעה, ועד כדי כך שהקב"ה יאמר לו 'בא [יחד עימי] אל פרעה'?
 
ובכן הביאור לכך הוא שהשורש של פרעה בעולמות העליונים הוא למעשה גילוי א-לוהות באופן הכי נעלה שישנו וזאת משתי סיבות:
 
א. 'בית פרעה' הוא מקום הגילוי של כל האורות ועד לגילוי הדרגות הכי גבוהות בא-לוהות – וכפי שראינו שאומר הזהר 'בית שממנו מתגלים ומתפרעים כל האורות - שכל מה שהיה סתום ונעלם משם בא לידי גילוי'.
 
ב. גילוי נעלה זה אינו בא מתוך ההגבלה של סדר והדרגה ומדידה – אלא דווקא באופן שלמעלה מכל זאת, באופן 'פרוע'.
 
ולכן, מכיוון שמשה ראה ששורש זה של פרעה 'מושרש בשורשים עליונים' הרי שהוא פחד להיכנס אליו לבד, והקב"ה היה צריך לומר לו 'בא' – שהרי כיצד יכול נברא מוגבל, נשמה בתוך גוף גשמי, לקבל גילויי א-לוהות בלתי מוגבלים מעין אלה?
 
ולכן הקב"ה היה צריך לומר למשה 'בא אל פרעה' ו-'להוליך את משה יחד עמו חדר אחר חדר עד לפרעה עצמו',
 
כלומר, הקב"ה בכבודו ובעצמו - שהוא הרי למעלה מכל הגדרה של גבול [עניינו של משה, נשמה בגוף גשמי] ולמעלה מכל הגדרה של בלי גבול [העניין של 'בֵּית פַּרְעֹה'] - היה צריך להביא את משה אל השורש של פרעה בעולמות העליונים, ולתת בו את הכח המיוחד, שגם כפי שהוא נברא מוגבל, נשמה בתוך גוף גשמי, הוא יוכל לקבל לתוכו את הגילוי הבלתי מוגבל של 'בֵּית פַּרְעֹה'!
 
וכח מיוחד זה שקיבל משה מהקב"ה בכבודו ובעצמו להכיל בתוכו [כפי שהוא נשמה בתוך גוף] את הגילוי הבלתי מוגבל של 'בֵּית פַּרְעֹה' נמשך לאחר מכן לכל בני ישראל במעמד מתן תורה בהר סיני – כאשר הקב"ה בכבודו ובעצמו ירד ונגלה על הר סיני לעיני כל ישראל!
 
 

 
וכעת מובן מדוע וכיצד קשור ציווי ה' אל משה 'בא אל פרעה' אל הגאולה ממצרים, וכן אל הגאולה העתידה [למרות שלכאורה נראים הדברים כסותרים כנ"ל]:
 
ובכן הכוונה בגאולה וביציאה ממצרים היא מתן תורה, וכפי שהקב"ה אמר למשה עוד כאשר הוא נגלה אליו לראשונה בסנה הבוער: "בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱ-לֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה"[11],
 
והכוונה בנתינת התורה לבני ישראל למטה בעולם הזה הגשמי דווקא היא כדי שבני ישראל [כפי שהם נשמות בתוך גופים גשמיים] יוכלו להגשים, על ידי קיום התורה והמצוות, את המטרה והתכלית של בריאת העולם – להפוך את העולם להיות מקום מוכשר וראוי לגילוי השכינה בו, וכפי שאומר זאת המדרש "נתאווה הקב"ה לדור [בגילוי ממש] בעולם הזה התחתון"[12],
 
ואכן כך היה, בני ישראל יצאו ממצרים כדי להגשים מטרה זו ואכן כאשר משה עלה אל הר סיני למשך ארבעים יום וארבעים לילה הרי שהשכינה שבה ושרתה בארץ – וכפי שהיא שרתה בארץ לפני חטאו של אדם הראשון שאכל מעץ הדעת.
 
וכאמור לעיל, כדי שבני ישראל יוכלו לקבל בקרבם את גילוי הא-לוהות הבלתי מוגבל של השכינה הרי שהיה צריך להיות לפני כן 'בֹּא אֶל פַּרְעֹה' – שבני ישראל יקבלו ממשה רבינו את הכח המיוחד, שהוא קיבל מהקב"ה בכבודו ובעצמו, להיכנס אל השורש של פרעה, אל 'בֵּית פַּרְעֹה' שבעולמות העליונים.
 
 

 
אך כאשר משה היה על הר סיני ובני ישראל חשבו שהוא מאחר לרדת הם חטאו ועבדו עבודה זרה עם עגל הזהב – וחטא זה גרם שוב לסילוק השכינה מהארץ לרקיע,
 
ולאחר מכן נבנה המשכן במדבר ובית המקדש הראשון בירושלים ושוב שרתה השכינה בארץ – אלא שאז חטאו בני ישראל בשפיכות דמים גילוי עריות ועבודה זרה, והביאו על ידי כך לחורבן בית המקדש הראשון ולסילוק השכינה לרקיע,
 
ולאחר גלות של שבעים שנה נבנה בית המקדש השני – אלא שאז חטאו בני ישראל בחטא החמור מכל, שנאת חינם, והביאו שוב לחורבן בית המקדש ולסילוק השכינה,
             
ומאז ישראל שרויים בגלות, מפורדים ומפוזרים בעולם, ומחכים שוב לבנין בית המקדש ולבוא הגאולה האמיתית והשלימה – גאולה נצחית שעליה הובטחנו שלא תהיה אחריה עוד גלות,
 
ולכן ציווי ה' אל משה 'בא אל פרעה' הוא הוראה השייכת גם עכשיו לזמננו זה – שכן על ידי קיום הוראה זו אנו מקבלים את הכח להכיל בתוכנו את כל הגילויים הנפלאים של ימות המשיח והגאולה, שאז תשוב ותשכון השכינה בארץ ללא כל הסתרים והעלמות [ואפילו בצורה נעלית יותר מאשר לפני חטאו של אדם הראשון – שהרי 'אין רע יורד מן השמים' וכל ירידה היא אך ורק לצורך עליה],
וכל ישראל יראו את הקב"ה בכבודו ובעצמו וכמו שאומר הכתוב: "כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב      יְ-ה-וָ-ה צִיּוֹן"[13] וכמו שכתוב: "לֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ"[14] וכמו שכתוב: "וְנִגְלָה כְּבוֹד יְ-ה-וָ-ה וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי יְ-ה-וָ-ה דִּבֵּר"[15].
 
 

 
כאמור לעיל, כל עניין בתורה הוא נצחי – ועל כן יש לומר שגם לאחר בוא הגאולה האמיתית והשלימה עדיין תהיה תקפה הוראה זו של הקב"ה 'בא אל פרעה',
 
וזאת מכיוון שהבורא יתברך שמו הוא אין סופי פשוטו כמשמעו, ולכן כל דרגה של גילוי שכינה בעולם הזה היא למעשה אין ואפס לעומת הדרגה שמעליה – ומכיוון שבימות המשיח והגאולה אנו נזכה לעלות בעילוי אחר עילוי הרי שכדי שנוכל להכיל בקרבנו את העילויים שיבואו יהיה עלינו תמיד לקיים את הציווי 'בא אל פרעה',
 
כלומר, כדי שהקב"ה יתן לנו, על ידי נשיא הדור שהוא משה רבינו שבכל דור,כ"ק הרבי שליט"א, את הכח המיוחד הדרוש לכך שנברא מוגבל, נשמה בגוף גשמי, יוכל להכיל בקרבו את הגילויים האינסופיים של 'בית פרעה', ובדרגה נעלית על גבי דרגה נעלית - הרי שיהיה עלינו גם בזמן הגאולה וימות המשיח לקיים את הציווי 'בא אל פרעה'.
 
ויהי רצון אם כן שכל אחד ואחת מבני ישראל יפקחו את עיניהם ויראו כיצד הקב"ה בכבודו ובעצמו אוחז בידו של כל אחד מישראל ומוליך אותו, 'חדר אחרי חדר', אל תוך הגאולה האמיתית והשלימה ממש – ואין הדבר תלוי אלא בנו, שנרצה בכך ומיד נראה את כל גילויי הגאולה בשלמות ממש!
 
[מקורות: הרבי מליובאוויטש,מלך המשיח שליט"א, ספר 'דבר מלכות – בראשית שמות' שיחת פרשת בא. עיבוד ועריכה: ר' רועי כץ, ו' שבט ה'תש"ע לבריאת העולם]
 

---