"אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה"
פרשתנו נפתחת בציוויו של הקב"ה לאהרן על הקרבת קורבן העולה:
"וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר - זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ. וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר. וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים. אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה"[1]
דברי אדמו"ר הזקן
אמר אדמו"ר הזקן[2] - אחד המאמרים שאמר לי מורי ורבי, המגיד ממעזריטש, היה על הפסוק: "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה" – וכך אמר מורי ורבי:
"במשכן שבנו ישראל במדבר, וכן בבית המקדש, הקריבו ישראל קורבנות לה', ואש הייתה יורדת מן השמיים ואוכלת את הקורבנות, אך למרות שהייתה יורדת אש מן השמיים – שזה מראה על התעוררות ושעת רצון למעלה – הרי שעדיין תחילת הדבר הייתה על ידי ישראל למטה, בעבודתה' שלהם במשכן או בבית המקדש, והיו חייבים להביא תחילה אש פשוטה כדי שתעורר את האש של מעלה.
וכמו שאומר זאת הזהר: "רוח [התעוררות] מביאה רוח, ומושכת רוח" – כלומר, רוח ההתעוררות של ישראל למטה מעוררת את רוח ההתעוררות ושעת הרצון למעלה,
וזוהי אחת ממצוות התורה להבעיר את האש הפשוטה במזבח – כדי לעורר את האש של מעלה.
ובפנימיות העניינים – המזבח הוא האדם, "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַי-ה-וָ-ה"[3] – אך עצם ההקרבה אינה מספיקה, שכן יש צורך להבעיר אש – חמימות התעוררות והתלהבות,
ואש חמה זו הרי שהיא "לֹא תִכְבֶּה" – ההתעוררות של האדם מכבה את ה-'לא', את כל ההתנגדויות הפנימיות והחיצוניות על עבודת ה' של האדם"
והמשיך וסיפר אדמו"ר הזקן:
את הדברים האלה חזר לפני מורי ורבי עשר פעמים, כדי שיחקקו בעשר כוחות הנפש שלי [עשר הספירות].
והוסיף ואמר לי הרב המגיד: "אתה תלמיד שלי, ועליך הוטל לכבות את ה-'לא' הגדול של כל המתנגדים לפנימיות התורה, ולכן צריך אתה ל-'אש תמיד' שתבער בך. אתה תכבה את ה-'לא', והקב"ה כבר יהפוך 'לא' זה ל-'הן'".
[מקורות: הרבי מליובוויטש מלך המשיח שליט"א, ספר היום יום תאריך כ אדר שני. עריכה: רועי כץ, יב אדר שני ה'תשע"א שנים לבריאת העולם]
[1] ספר ויקרא, פרק ו פסוק א ואילך.
[2] אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי, הרבי הראשון והמייסד של חסידות חב"ד.
[3] ספר ויקרא, פרק א פסוק ב.
