עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 

דף הבית >> שמות >> פרשת ויקהל >> ארון הברית
 

ארון הברית


לפני כמה פרשות, בפרשת תרומה, ראינו את ציוויו של הקב"ה לבנות לו משכן ומקדש:
 
"וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר - דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת, וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים, וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים, שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן. וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ"[1].

וידועים דברי חז"ל[2] על פסוק זה – שמכיוון שלא נאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכו" אלא "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – הרי שלמעשה בפסוק זה מצויה הבטחתו של הקב"ה שבניית המשכן תביא, בנוסף להשראת השכינה בתוך במשכן עצמו, גם להשראת השכינה בתוך כל אחד ואחת מישראל.

לאחר מכן, בהמשך פרשת 'תרומה', ובפרשות 'תצווה' ו-'כי תשא' שלאחריה, מתוארים הציוויים השונים של הקב"ה לגבי המשכן וכליו השונים – מידותיהם, החומרים שמהם יוכנו ואופן ההכנה המדויק שלהם.

ארון הברית

כלי המקדש הראשון שעליו נצטווה משה רבינו הוא ארון הברית, הארון שבתוכו הונחו לאחר מכן לוחות הברית וספר התורה שכתב משה רבינו:
"וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית וְעָשִׂיתָ בַדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב וְהֵבֵאתָ אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"[3].

וכאמור, לאחר ציווי ראשון זה מופיעים, בפרשות 'תרומה' 'תצווה' ו-'כי תשא' הציוויים על שאר כלי המקדש השונים, ולאחר שלוש פרשות אלה, מתואר בפרשתנו, פרשת 'ויקהל', ובפרשה שלאחריה, 'פרשת פקודי', כיצד משה רבינו ובני ישראל אכן מקיימים את ציוויו של הקב"ה ובונים מקדש לה', כדי להביא להשראת השכינה – הן במקדש עצמו והן בכל אחד ואחת מישראל:

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר - זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה י-ה-ו-ה לֵאמֹר קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַי-ה-ו-ה כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת י-ה-ו-ה,
זהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים וְשֶׁמֶן לַמָּאוֹר וּבְשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים וְאַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן...
וַיֵּצְאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת י-ה-ו-ה לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ...

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא י-ה-ו-ה בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת...
וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ וַיְצַפֵּהוּ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ וַיַּעַשׂ לוֹ זֵר זָהָב סָבִיב וַיִּצֹק לוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית וַיַּעַשׂ בַּדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וַיְצַף אֹתָם זָהָב וַיָּבֵא אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן וַיַּעַשׂ כַּפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי כְרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה עָשָׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת עָשָׂה אֶת הַכְּרֻבִים מִשְּׁנֵי קְצוֹתָיו וַיִּהְיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת הָיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים"[4] .

דברי המדרש והשאלה עליהם

על הפסוק "וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן" אומר המדרש[5]:

"בשעה שאמר הקב"ה למשה לעשות את המשכן בא משה אל בצלאל והודיע לו על ציווי הקב"ה. אמר לו בצלאל 'מהו משכן זה'. אמר לו משה 'כדי שישרה הקב"ה את שכינתו בתוכו ושילמד לישראל את התורה'. אמר לו בצלאל 'והיכן התורה נתונה'. אמר לו משה 'לאחר הכנת המשכן נעשה ארון ובו תהיה התורה מונחת'. אמר לו בצלאל 'משה רבינו, אין כבודה של תורה בכך, תחילה עלינו לעשות הארון ולאחר מכן את המשכן' – ולפיכך זכה בצלאל שייקרא הארון על שמו, שנאמר 'ויעש בצלאל את הארון'". עד כאן דברי המדרש.

והנה, מדברים אלה שאומר המדרש מובן שלארון הברית יש משמעות מיוחדת ושונה מזו של כל שאר כלי המקדש – כלומר, מדברים אלה מובן שכל עניינו של הארון הוא להיות מקום לתורה, וזאת בשונה מכל שאר כלי המקדש, והמקדש עצמו, שעניינם הוא להוות מקום להשראת השכינה.

וצריך להבין – אמנם נכון הדבר שארון הברית הוא מקום התורה, המקום שבו היו מונחים לוחות הברית וספר התורה שכתב משה רבינו – אבל יחד עם זאת הרי שעיקר השראת השכינה היה בתוך הארון ובאמצעותו, וכפי שכותב זאת הרמב"ן[6]: "עיקר החפץ והרצון במקדש הוא מקום מנוחת השכינה, בארון הברית,
ואם כן, כיצד ניתן להפריד ולומר שכלל המשכן הוא למען השראת השכינה, ואילו הארון [ורק הארון] הוא מקום התורה?

ההסבר

כמדובר כמה פעמים, התכלית והכוונה של הקב"ה בבריאת כל העולמות היא שהעולם הזה דווקא, התחתון והגשמי, יהיה מקום ראוי ומתאים לגילוי אור אין סוף בתוכו – כלומר, שמתוך הגשמיות יאיר אור אין סוף שמהווה ומחייה את כל העולמות, העליונים והתחתונים,
ובלשונם של חז"ל: "נתאווה הקב"ה שהעולמות התחתונים יהיו לו לדירה"[7] – כלומר, שהקב"ה, האין סוף, יוכל להתגלות בפשטות בעולם הזה, כפי שאדם מתגלה ודר בדירתו.

והנה, לצורך מילוי תכלית וכוונה זו דרושים שני עניינים, שני דברים – הראשון הוא שיביא לגילוי עצמותו ומהותו של הקב"ה, והשני הוא שיביא לידי כך שגילוי זה ירד ויומשך עד לעולם הזה התחתון ביותר,
וכדי להבין כיצד שני עניינים אלה נמצאים במקדש [שהוכן על פי ציווי ה'], נתבונן תחילה בעבודת ה' של האדם [שגם היא נעשית על פי ציווי ה'] –
ובכן, עבודת ה' של האדם מורכבת משני עניינים עיקריים, הראשון הוא תורה והשני הוא מצוות התורה:
התורה היא 'חכמתו ורצונו של הקב"ה'[8], על התורה אומר ספר הזהר ש-'התורה והקב"ה – הכל אחד'[9], ולכן כאשר האדם לומד את התורה הוא מכניס לקרבו את חכמת ה' ממש, ועל ידי זה נעשה 'ייחוד שאין כמוהו ואין כדוגמתו בעליונים ובתחתונים, שחכמת ה' נעשית מאוחדת עם שכלו של האדם מכל צד ופינה'[10],
כלומר, על ידי התורה האדם מגיע לאיחוד שלם ומלא עם הקב"ה עצמו ממש, כלומר עם העצמות והמהות של הקב"ה - אך גילוי עליון זה אינו יורד ונמשך אל העולם הגשמי, וזאת מכיוון שהתורה עצמה נעלית מהגשמיות של העולם.

ולכן, כדי ששפע זה של גילוי עצמותו ומהותו של הקב"ה אכן יירד ויימשך אל הגשמיות הפשוטה של העולם הרי שעל האדם לקיים את מצוותיה של  התורה – וזאת מכיוון שרובן ככולן של מצוות התורה נעשות על ידי גשמיות העולם, כלומר על ידי חפצים גשמיים, ועל ידי השימוש בחפצים גשמיים ממש לצורך קיום מצוות התורה, שהיא חכמתו ורצונו של הקב"ה, הרי שאור האין סוף יורד וחודר ומאיר את גשמיות כל העולם, וכל העולם מתעלה בדרגתו ונעשה מוכשר יותר לגילוי אור האין סוף בתוכו, ובמילים אחרות, על ידי שני עניינים אלה, תורה ומצוות, נעשה משכן ה' בתוך כל אחד ואחת מישראל – 'וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם'!

וכשם שהדבר הוא בעבודת ה' הפרטית של כל אחת ואחת מישראל, כך הוא הדבר גם לגבי עבודת ה' הכללית – במשכן:

במשכן היה מונח ארון הברית, שהוא מקום התורה ממש [שהרי בו היו לוחות הברית וספר התורה שכתב משה רבינו] – ובאמצעות הארון והתורה שבו היה גילוי אלוקות ממש,
ולכן הארון היה "שלא מן המידה"[11], מימדיו הגשמיים של הארון לא מיעטו מחלל המשכן – כלומר, למרות שעוביו של הארון היה אמה וחצי, הרי שמכל צד של הארון המרחק אל קיר המשכן היה עשר אמות, וזאת כאשר רוחב כל המשכן היה עשרים אמות, כלומר, הארון לא היה כפוף לגדרי העולם הזה הגשמי.

אך עדיין, למרות גילוי האלוקות שהתבצע באמצעות הארון והתורה שבו, הרי שגילוי זה לא ירד ולא נמשך אל העולם הגשמי.

ועניין זה התבצע על ידי העבודה העיקרית במשכן, היא עבודת הקרבת הקורבנות [שהתבצעה באמצעות כלי המקדש השונים, המזבח, השולחן, וכלי הקרבת הקורבנות] – באמצעות עבודה זו, שנעשתה בגשמיות העולם ממש, שפע זה של גילוי האלוקות שבארון נמשך וירד אל העולם הגשמי, והתלבש בו וזיכך אותו והאיר בו, וזוהי אם כן הסיבה שלארון מיוחסת בדברי המדרש דלעיל משמעות נפרדת ושונה מכל שאר כלי המקדש.

ויהי רצון אם כן, שבמהרה בימינו נזכה לגאולה האמיתית והשלימה ולקיבוץ נדחי ישראל ולבניין בית המקדש השלישי והנצחי בעיר הקודש ירושלים – ונזכה שוב לראות את השראת השכינה בבית המקדש,
כל זאת על ידי משיח צדקנו שיבוא ויגאלנו בקרוב ממש!

[מקורות: הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א, ספר לקוטי שיחות כרך טז שיחת פרשת ויקהל ב. עריכה: רועי כץ, כא שבט ה'תשע"א שנים לבריאת העולם]
 

[1] ספר שמות, ראש פרשת תרומה.
[2] ספר ראשית חכמה, שער האהבה פרק ו. ועוד רבות.
[3] ספר שמות, פרק כה פסוק י.
[4] ספר שמות, פרשת ויקהל.
[5] מדרש שמות רבה, פרשה נ ב. ועוד.
[6] ראש פרשת תרומה. מובא כאן בשינוי לשון קצת.
[7] מדרש תנחומא פרשת נשא.
[8] ספר התניא, חלק ראשון, פרקים כ-כב.
[9] ספר זהר חלק א דף כד עמוד א ועוד רבות.
[10] ספר התניא פרק ה'.
[11] מסכת יומא, דף כא עמוד א ופרוש רש"י שם.
 



     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים