עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 

דף הבית >> בראשית >> פרשת ויצא >> אסור לאבד את הראש
 
 
אסור לאבד את הראש
 

הקב"ה נתן לנו תורה ומצוות המקיפות את כל חיי האדם – לכל כיוון בו נלך אנו מתחייבים במצוות רבות, הן מצוות עשה והן מצוות לא תעשה. מדוע, אם כן, לא פטר אותנו הקב"ה מטרדות היום יום, מקשיי הפרנסה וכו'? הרי אילו היינו משוחררים מכל הטרדות האלה היינו יכולים להתמסר הרבה יותר ללימוד התורה ולקיום המצוות, והאם לא בכך רוצה הקב"ה?

את התשובה לשאלה זו אנו מוצאים בתחילת פרשתנו – התורה מספרת על מהלכיו של יעקב אבינו, המובחר שבאבות, יעקב יצא מבאר שבע והלך לחרן, ולכאורה זהו מצב של ירידה ברוחניות, שהרי לפני כן הוא ישב ליד אביו יצחק והיה באוהלה של תורה במקום בו המצוות מזדמנות בנקל ואילו העברות רחוקות מן העין. ואילו לעומת זאת חרן הייתה מרכז של עבודת אלילים, מידות רעות ודברים שלילייים, וכפי שאמרו חז"ל "חרן – חרון אף של עולם"[1].

יעקב יוצא אל העולם – וזוהי התכלית
אך למרות כל זאת הרי שיעקב ירד לחרן, יעקב הבין שלא די בעצם הישיבה באוהלה של תורה והסתופפות בעולם של קדושה וטהרה. זה היה טוב ודרוש כשלב ראשוני וכהכנה – אבל לקראת הקמתו של עם ישראל הרי שהיה עליו לצאת מן העולם הרוחני הקדוש שבו ישב ולרדת מטה מטה, אל תוך גשמיות העולם, אל 'חרון אף של עולם' ודווקא שם לעמוד בכל הנסיונות.

וזוהי אם כן התשובה לשאלתנו: הקב"ה ברא את האדם בעולם גשמי וחומרי לא בכדי שיברח מן העולם ויהיה כמלאך ללא קשר לעולם – אלא התכלית היא לחיות דווקא בתוך מציאות העולם הזה, בתוך כל הקשיים והנסיונות שעולם זה מזמן לנו, ומתוך כך לזכך את העולם מחומריותו ולהחדיר בו קדושה א-לוהית.

התגברות על נסיונות
אמנם האדם אינו נדרש לחפש לו קשיים ונסיונות (וכמו שאנו אומרים בכל יום בתפילה 'ואל תביאני לא לידי נסיון וכו'...'), אבל אם הקב"ה מזמן לאדם נסיונות אסור לאדם להתייאש מכך ולהיות מדוכא, אלא עליו לדעת שההתגברות על קשיים אלה היא למעשה התכלית.
אך כדי לעמוד בנסיונות הרבים של העולם הזה דרושה התנהגות מיוחדת, אשר גם אותה אנו לומדים בפרשתנו זו מיעקב אבינו – כשהיה יעקב בדרכו לחרן הוא לקח "מאבני המקום וישם מראשותיו"[2], ומסביר מעשה זה רש"י: "יעקב עשה מן האבנים כמעין מרזב סביב לראשו, מפני שהיה ירא מפני חיות רעות",

ההתעסקות עם ענייני העולם – לא עם הראש
ונשאלת השאלה – מדוע ראה יעקב צורך להגן רק על ראשו, ומה לגבי שאר הגוף?
ובכן, למעשה בדברים אלה טמון רמז גדול – יעקב לא פחד מפני חיות רעות כפשוטם של דברים, למעשה יעקב חשש מפני 'חיות רעות' במשמעותן הרוחנית, מפני כוחות הרוע שאיתם הוא צריך להתמודד כעת , ולכן הוא הקיף דווקא את ראשו באבנים – מעשה שמסמל את נחישות דעתו להשאיר את ראשו לעצמו בלבד,

אמנם צריך להתעסק בענייני העולם, פרנסה וכו', אבל לא צריך להשקיע בזה את הראש...
וכמו שמדייק הפסוק בלשונו ואומר: "יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך"[3] – כלומר, בענייני העולם צריך להשקיע אך ורק את 'יגיע כפיך' בלבד, את כוחות העשייה בלבד,
ולא את כל הנפש והחיות הפנימית של האדם,

ואילו את הראש עצמו יש להשאיר פנוי ללימוד התורה ולקיום המצוות – ועל ידי כך, כמו יעקב אבינו, זוכים בסופו של דבר להקים בית יהודי, זוכים ל-'אשריך וטוב לך'.
[מקורות: ספר ליקוטי שיחות של הרבי מליובאוויטש, כרך א עמוד 60]
   
 

[1] פרוש רש"י בסוף פרשת נח.
[2] פרשתנו, פרק כח פסוק יא.
[3] ספר תהילים פרק קכח פסוק ב.
 



     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים