עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 
בית דין אמריקה  |  



דף הבית >> סיפורים >> סיפורים לחגי ישראל >> חנוכה >> אליהו הנביא
 

 
אליהו הנביא


 
החיים במחנה העבודה בסיביר קשים בכל ימות השנה, אבל החגים – קשים מנשוא. אז מתלוה לעבודת הפרך ולחיים הבלתי נסבלים גם העגמומיות על שמחת החג שאיננה, ועל מצוות החג שקשה – או אי אפשר לקיימן.

ר' אשר ששונקין זכרונו לברכה, חסיד חב"ד, שנשלח לסיביר על "עוונותיו" בהפצת התורה, ניסה לשמור על קיום התורה והמצוות גם בתנאי המחנה. בהתקרב חג החנוכה החל מוחו לחפש דרך לקיים את מצוות הדלקת הנרות. עימו במחנה היה יהודי ושמו נחמן רוזמן. הוא נולד להורים שומרי מצוות, אך משבגר, התרחק מחיי היהדות. הוא שירת בצבא הרוסי והגיע לדרגה בכירה. בתום שירותו נתפס בעת שעסק במסחר בלתי חוקי ונשפט ל-25 שנות מאסר.

במחנה הכפיה, החלו להתעורר בו השורשים היהודיים. פתאום נזכר באביו, והתעורר בו רצון להיות כמותו. הוא התחבר עם ר' אשר, ולמד ממנו את יסודות היהדות. נחישותו הייתה מופלאה, הוא קיים את המצוות במסירות נפש – חסרת פשרות.

כשהתקרבו ימי החנוכה, סיפר לו ר' אשר על נס החנוכה שאירע לאבותינו, על מתתיהו הכהן הגדול ובניו, שחרפו נפשם למען ה', על נס פך השמן שלזכרו מדליקים 8 נרות. ר' אשר ביקשו להשיג קופסת שימורים קטנה, כדי שאפר יהיה לקיים באמצעותה את הדלקת הנרות. הוא הדגיש שהקופסא צריכה להיות קטנה ככל האפשר, כדי שלא תבלוט. רוזמן שמע, ולא הסכים. "הרי בחנוכה אירע נס גדול, וכי לכבוד נס זה אחפש באשפתות פחית עלובה? לא! לכבוד הנס אזמין חנוכיה יפה!" הוא חיפש ומצא במחנה אסיר שהיה פחח, שילם לו כמה רובלים והזמין אצלו חנוכיה. ר' אשר לא ניסה לעצור בעדו, למרות הסכנה בדבר.

יום לפני חנוכה הגיע אליו רוזמן עם החנוכיה ושמן. חג החנוכה הגיע, הם סדרו את החנוכיה להדלקת הנר הראשון. הסכנה הייתה גדולה, גם פולחן דתי וגם עבירה על חוקי המחנה, האוסרים להדליק אש בתוך צריפי העץ. ברוממות הרוח ניגש ר' אשר להדליק את הנר. סביבו וסביב רוזמן התקבצו אסירים, והביטו בסקרנות במעשיהם. כך הודלקו הנרות מידי לילה ללא פחד ומבלי שהדבר יוודע לשלטונות המחנה.

בערב החמישי, פתאום הופיע בפתח הצריף קצין חמוש והודיע על ספירת אסירים. הדבר היה מוזר, מעולם לא נעשתה ספירה בשעה כזו. הספירה הייתה נערכת עם  שובם של האסירים מהעבודה, ואז היה הצריף ננעל על מנעול ובריח. כמה מן האסירים לחשו לר' אשר ולרוזמן, שכנראה מישהו הלשין עליהם, ולכן נערכת ביקורת. הם הציעו להם להשליך את החנוכיה, בטרם יגיע אליה הקצין. השניים השיבו בשלילה. "הנרות הללו קודש הם" קראו ביחד. הקצין הלך וקרב אליהם, בעוד הם מתפללים לנס. כשהגיע הקצין לקצה הצריף, הוא סיים לספור את האסירים, ואז נשא את עיניו וראה את החנוכיה. הוא התבונן בה רגע קל, ופנה אל ר' אשר ושאל בקול רם: "פַיַאט?" (חמש)

"פַיַאט!", ענה החסיד, נבוך ונרעש. הקצין הנהן בראשו, וללא אומר ודברים יצא מהצריף. הכל נותרו המומים ונדהמים. מי היה הקצין? מדוע הופיע בזמן לא צפוי? למה שאל למספר הנרות? – חידה סתומה, ר' אשר עמצו היה בטוח ומשוכנע כל ימי חייו, כי איש זה היה אליהו הנביא בכבודו ובעצמו.

 
Bookmark and Share



     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים