עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 

דף הבית >> בראשית >> פרשת וישב >> שלווה = גאולה
 

 
פרשת וישב
 
פרשת וישב
 

 
על הפסוק "וישב יעקב" אומרים חז"ל: "ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. אומר האלוקים, לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלווה בעולם הזה?"

לכאורה נראה כי בקשתו של יעקב לישב בשלווה הייתה דבר בלתי רצוי, והוא אף נענש עליה – "קפץ עליו רוגזו של יוסף". אך אי אפשר לפרש זאת כך, שהרי יעקב היה אחד משלושת האבות, שהיו בטלים לאלוקים בכל מהותם עד שהם נחשבים ה'מרכבה' העליונה. יעקב הוא אף המובחר שבאבות. מכאן ששאיפתו של יעקב "לישב בשלווה" לא הייתה חיפוש נוחות ושלווה במובן הפשוט, אלא אף היא הייתה חלק מעבודתו את האלוקים.

יעקב ביקש להביא לעולם את השלווה העתידית, שאליה יגיע העולם בזמן הגאולה. הוא סבר, שעל ידי עבודתו בבית לבן, ששם עסק בבירור ניצוצות הקדושה שנפלו למטה, כבר קיימת האפשרות שתתגלה בעולם אותה שלווה עתידית. אולם האלוקים אמר, ששלווה כזאת עדיין אינה יכולה להאיר בעולם הזה – אלא אם כן יעבור יעקב את "רוגזו של יוסף".

הדבר יובן בהקדמת הביאור בכך שדווקא יעקב ביקש את השלווה העתידית ולא אברהם או יצחק. זאת, משום שעבודתם הרוחנית של אברהם ויצחק פעלה בעיקר בעולמות הרוחניים העליונים, ולכן היה ברור להם שהעולם הזה אינו יכול להיות כלי לגילוי השלווה העתידית. אולם יעקב, שעניינו 'הקו האמצעי', ה"מבריח מן הקצה אל הקצה", שמחבר את העליונים והתחתונים – הוא שאף לגלות בעולם את השלווה העתידית.

לשם כך ירד יעקב מארץ ישראל לחרן, ובא במגע עם לבן ועם כל מה שהוא מייצג. ירידה זו הייתה לצורך עלייה, כדי לברר את ניצוצות הקדושה שנפלו למטה, וכדי לחבר את העולם התחתון עם הקדושה האלוקית. לכן "ביקש יעקב לישב בשלווה", כי הוא סבר שהעולם כבר הוכשר לקבל התגלות כזאת.

אמר לו האלוקים, שעדיין ירידתו של יעקב למטה לא הגיעה עד הדרגות התחתונות ביותר. הלוא גם כשהיה אצל לבן לא הייתה ללבן שליטה עליו (ולכן ביקש לבן: "הגידה נא מה משכורתך", "נקבה שכרך" וכדומה), וכך גם עשיו לא שלט בו. אבל כדי להגיע לשלווה העתידית יש צורך לרדת עד למטה מטה, לנקודה שבה היהודי נשלט על ידי העולם, ובכל זאת לגבור עליו.

עניין זה הושג על ידי "רוגזו של יוסף". יוסף "הורד מצרימה", נעשה עבד לפוטיפר, הושלך לבית הסוהר, וגם כשנתמנה למשנה למלך היה כפוף לפרעה. כך נוצרה הירידה למטה מטה, וגם מהנקודות התחתונות הללו נתבררו הניצוצות.

לכן דווקא על ידי הירידה של יוסף למצרים הגיע יעקב לשלווה המיוחלת – "ויחי יעקב", ושבע עשרה שנותיו במצרים היו שנים של שלווה ונחת, בבחינת השלווה של לעתיד לבוא.

 
 



     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים