כאשר אנו לומדים את פרשת השבוע אי אפשר להתעלם מהניגוד המשווע בין שם הפרשה "וישב", לבין מה שמסופר בה. המילים "וישב יעקב" (בהן נפתחת פרשתנו) מבטאת ישיבה במנוחת דעת. אך לפועל, מיד בתחילת הפרשה מתוארת המתיחות שבין יוסף לאחיו ומכירתו על ידם שהביאה ליגונו התהומי של יעקב – ההפך הגמור ממנוחת הדעת. כיצד אפוא מתאים לקרוא "וישב" לפרשה שכל כולה ההפך המוחלט מ"וישב?"
גם סדר הדברים שבפרשה מעלה תמיהה: באמצע תיאור השתלשלות האירועים עם יוסף עוברת פתאום התורה לספר על יהודה ותמר, ושוב חוזרת אל יוסף. מדוע?
ההסבר יובן על פי דברי המדרש: "השבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף... יהודה היה עסוק ליקח לו אישה... והקדוש-ברוך-הוא היה עוסק ובורא אורו של מלך המשיח (המשיח הוא מבני פרץ בן יהודה ותמר). קודם ש...נולד משעבד הראשון (של עם ישראל – פרעה) כבר נולד (המקור של) גואל האחרון".
לכן מקדימה התורה לספר על לידת פרץ בסמוך למה שקרה עם יוסף במצרים – להדגיש את הקדמת הרפואה למכה בכך שפתח הקדוש-ברוך-הוא את הצינור לגאולה השלמה כבר לפני שהתחילה הגלות הראשונה, במצרים.
כך גם יובן מדוע נקראת הפרשה "וישב", וכפי שאומר על כך רש"י "יעקב ביקש לשבת בשלווה" – אך משמים החליטו למלא את בקשתו עוד יותר מכפי שביקש ולהתחיל בתהליך המוביל אל הישיבה בשלווה מוחלטת, לה נזכה בגאולה השלמה. תהליך רוחני זה היה מוכרח להתחיל דרך הגלות במצרים, שנולדה בעקבות מכירת יוסף. ולכן נקראת הפרשה "וישב" – כי בה החל התהליך המוביל אל הישיבה בשלווה מושלמת, שתגיע בגאולה שיחולל המשיח – שהוא מבני פרץ בן יהודה.
(מקורות: תורת מנחם, תשנ"א, כרך ב, עמוד 11(
פרופסור ערן שר הנו דמות ידועה ומפורסמת בתחום התמחותו – הנדסת מכונות. חברות בינלאומיות גדולות, למשל: יצרנית הרכב 'פולקסווגן', נעזרות בחוות דעתו. הסיפור הבא ארע עמו בשנת תשד"מ (1984), עת בילה בשבתון באוניברסיטת מנצ'סטר שבאנגליה.
לקראת תום השנה השלים מחקר רב ערך, וחברים ועמיתים ערכו לכבודו אירוע מיוחד. הצרה הייתה שממש בערב האירוע החל לחוש בכאבי ראש טורדניים. בערב עצמו הרגיש כל כך גרוע, עד שביקש לסיימו מוקדם מהצפוי.
שר הבטיח לעצמו כי למחרת בבוקר יפנה להיבדק אצל רופא. אלא שלמחרת בבוקר לא הצליח לצעוד יותר ממספר צעדים. הוא קרס ואיבד הכרה, וכוחות הצלה הובילוהו אל חדר המיון.
כאשר פקח הפרופסור את עיניו, מצא את עצמו שוכב על מיטה מוקף במכשירים. בני משפחתו, שהיו לידו, דיווחו לו כי נמצא בדמו מספר גבוה מאוד של כדוריות לבנות, ולפי שעה לא ברורה לרופאים הסיבה לכך. בינתיים, נגזר עליו לשכב במנוחה.
ערב אחד, בעודו שוכב לבדו בחדר, הופתע הפרופסור למראה תלמידי ישיבה. הדבר האחרון לו פילל היה לפגוש חרדים ליד מיטת חוליו" חג שמח", עלז קולו של אחד הבחורים. "חנוכה היום. אולי תרצה להדליק חנוכייה?"
שר ניסה לדחותם. למרות שבתוך תוכו העריך את העובדה שבחורים צעירים תרים אחר יהודים במרכז רפואי בעיר גויית ומציעים להם להיזכר ביהדותם. הוא נתלה אפוא בתואנה שהנהלת המקום אוסרת להעלות אש בחדרים.
אלא שהבחורים היו מוכנים לאפשרות כזו והסבירו לפרופסור כי יש להם אישור. נבוך משהו, נכנע שר וברגשות מעורבים נענה להדליק חנוכייה.
למחרת, שבו הבחורים שנית. הם מצאו את שר סועד את לבו והמתינו בסבלנות עד שיסיים ויתפנה להדליק נרות. אחד הבחורים העיר לפרופסור בעדינות, כי המאכלים שמוגשים במקום פיגולים וטרפות. ההערה קוממה מאוד את פרופסור שר הוא הגיב נחרצות: "אולי אתם מודאגים ממאכלים כאלה. אני לא! לי אין איתם בעיה".
ביום השלישי הכינו הבחורים הפתעה לפרופסור. לאו דווקא שלרוחו. הם יצרו קשר עם קייטרינג מקומי, כשר למהדרין, שיש לו הסכם לפיו מותר לכל חולה יהודי להזמין אצלו אוכל כשר על חשבון בית הרפואה, והזמינו עבורו מנה.
הצרה הייתה שהאוכל היה קר ולא טעים. פרופסור שר כעס. הוא בכלל התרגז על כך שהחרדים האלה החליטו להתערב לו בחיים ובגללם איבד מנה חמימה ונורמלית כמו זו שמקבלים כל המאושפזים. מפאת הנימוס שתק. הוא הסתפק אפוא באכילת חטיפים ומיני ירק ופירות שהיו באמתחתו, ובלבו גידף את הרגע שהבחורים הללו הגיעו אליו.
בבוקר שלמחרת לקחה ממנו אחות בדיקות דם. משהו שגרתי, שקרה אחת לכמה ימים מאז נכנס לבית הרפואה. שעה קלה לאחר מכן, הגיע רופא לחדרו ועיין בתוצאות הבדיקה בעיניים מכווצות. הסתבר, שחלה הטבה מסוימת במצבו. הרופא היה זהיר ומיתן את האופטימיות, אבל שר היה מאושר.
מה שהעכיר את מצב רוחו הייתה הארוחה הכשרה שהגיעה לעת ערב. שוב אוכל קר, ברמת טעם נמוכה. שר רטן, אך לא היה לו נעים להסביר לאחות, כי האוכל הזה הוזמן נגד רצונו, ולבקש מנה אחרת. הוא ויתר אפוא שנית על הארוחה והסתפק באכילת פירות וירקות.
בבדיקות דם שנערכו למחרת הייתה התוצאה עוד יותר טובה מקודמתה. הרופאים מצדם לא ידעו להסביר את הירידה המפתיעה בכדוריות הלבנות. בדיוק באותה מידה שלפני כן לא ידעו במה לתלות את ההתרבות שלהן.
לאחר יומיים נוספים, כבר שוחרר שר לביתו, מאושר ושמח. הוא חש כי כאבי הראש עוזבים אותו וכוחותיו שבים אליו. אלא שכעבור כמה ימים חלה החמרה. כאבי הראש חזרו להטרידו, והפרופסור לא ידע מה לעשות עם עצמו. בעודו תוהה, צלצל הטלפון בביתו. על הקו היה מנהל המחלקה בה שהה, שהזמינו לפגישה. "מצאנו את הבעיה".
בפגישה נכחו כל חברי הצוות הבכיר של המחלקה. הם הסבירו לשר, כי בזכות בדיקות המעבדה האחרונות גילו כי פיתח אלרגיה לסוג מסוים של בקטריות המצוי במוצרים המגיעים מהחי.
שר שמע את הדברים ופתאום התחברה לו חולייה לחולייה: זו הסיבה שבימים שניזון מפירות וירקות, חל שיפור במצבו. זו גם הסיבה שלאחר ששב לביתו חזרו הבעיות, שכן בבית אכל כהרגלו מוצרים מן החי.
'אז בזכות החרדים שהזמינו לי אוכל שלא רציתי, התקיימתי על פירות וירקות, והבדיקות שערכתי באותם ימים – הובילו למציאת הבעיה שלי', התחייך שר בתוככי לבו.
בהזדמנות, יגיד לו חסיד חב"ד שפגש: "זה בזכות החנוכייה שהדלקת עם הבחורים, שהגיעו אליך במצוות הרבי מליובאוויטש מלך המשיח".
