עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 
בית דין אמריקה  |  



דף הבית >> תניא יומי מבואר >> שיעורים לחודש אדר א' תשע"ד >> יום שבת כ"ב אדר א'
 

                                 שיעור קודם                                                               שיעור הבא
 
הרב נחמן נחמנסון השליח הראשי להודו מוסר שיעור תניא יומי בבית חב"ד הודו
הסבר התניא היומי:

אחרי שהרבי הזקן נתן לנו בפרק ל' בתניא תרגיל מחשבתי, כיצד להיות שפל רוח ולחזור בתשובה מתוך שמחה, מסביר לנו הרבי הזקן בפרק ל"א בתניא: להיות שפל ולא להחזיק מעצמו, יכול להביא מרירות ,ההבדל בין מרירות לעצבות: מרירות באה מחמת חשבון נפש, ודווקא מחיה את האדם לחזור בתשובה. אבל עצבות, האדם מרגיש את עצמו כמו מת, וממשיך ליפול בחטאים. לכן מזהיר הרבי הזקן את הבינוני, שאם הוא נמצא בעצבות ללא סיבה, שיהפוך את העצבות למרירות. דהיינו שיעשה את תרגילי המחשבה, חשבון נפש על חייו ויחזור בתשובה, ואז המרירות תהפוך לשמחה בעזרת השם.
הרבי הזקן  נותן תרגיל כיצד לבוא לידי שמחה. לצעוק לאלוקים בזמן התפילה, שהשם ירחם עליו ויקבל את תשובתו. נניח שבאמת צעקנו להשם בתפילה, כיצד נהיה באמת שמחים? הרי אחרי התפילה היצר הרע ימשיך לבלבל.
מתרץ הרבי הזקן: זה לא קשור, בזמן שצריך לשמוח – נשמח. בזמן שצריך לעבוד ולהילחם עם היצר – נילחם. לכל דבר יש את הזמן הראוי. לכן בזמן התפילה נצעק אל השם, ונהיה בשמחה, בדיוק כמו ביציאת מצרים, עם ישראל שמח כי היה ראוי לשמוח. אחר כך הם המשיכו עם השטויות והמריבות. רק במתן תורה התחילו באמת להבין מה זה אלוקים. אותו דבר גם אנחנו, עכשיו נמשיך להיות בשמחה, ואם אחר כך היצר יבוא להפריע, נילחם איתו עד שהרבי מלך המשיח יתגלה, ואז יהיה רק שמחה כל הזמן בעזרת השם.
בסיום פרק ל"א בתניא נותן לנו הרבי הזקן תרגיל לשמחה: אחרי שצעקנו אל האלוקים בתפילה, נחשוב שבאמת אלוקים זרק אותנו כאן לעולם החומרני שיש בו הרבה אפשרויות לחטוא, ומדוע? כדי שנתגבר ונוסיף אור. לכן נהיה בשמחה, כי הבעל הבית האמיתי רוצה שנהיה כאן בשמחה. לכן ננצח מתוך שמחה בעזרת השם.


מילות התניא המקוריות:

פרק לא
והנה אף אם כשיאריך הרבה להעמיק בענייני' הנ"ל כשעה ושתי' להיות בנמיכת רוח ולב נשבר יבא לידי עצבות גדולה לא יחוש ואף שעצבות היא מצד קליפת נוגה ולא מצד הקדושה כי בצד הקדושה כתיב עוז וחדוה במקומו ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה וכן לדבר הלכה וכו' אלא שאם העצבות היא ממילי דשמיא היא מבחי' טוב שבנוגה [ולכן כתב האר"י ז"ל שאפי' דאגת העונות אינה ראויה כ"א בשעת הוידוי ולא בשעת התפלה ות"ת שצ"ל בשמחה שמצד הקדושה דווקא] אעפ"כ הרי כך היא המדה לאכפיא לס"א במינה ודוגמתה. כמארז"ל מיניה וביה אבא לשדי' ביה נרגא ופגע בו כיוצא בו. וע"ז נאמר בכל עצב יהיה מותר והיתרון היא השמחה הבאה אחר העצב כדלקמן. אך באמת אין לב נשבר ומרירות הנפש על ריחוקה מאור פני ה' והתלבשותה בס"א נקראים בשם עצבות כלל בלשון הקודש כי עצבות היא שלבו מטומטם כאבן ואין חיות בלבו אבל מרירות ולב נשבר אדרבה הרי יש חיות בלבו להתפעל ולהתמרמר רק שהיא חיות מבחי' גבורות קדושות והשמחה מבחי' חסדים כי הלב כלול משתיהן. והנה לעתים צריך לעורר בחי' גבורות הקדושות כדי להמתיק הדינים שהם בחי' נפש הבהמי' ויצה"ר כששולט ח"ו על האדם כי אין הדינים נמתקין אלא בשרשן ולכן ארז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"הט והיינו בכל עת שרואה בנפשו שצריך לכך אך שעת הכושר שהיא שעה המיוחדת וראויה לכך לרוב בני אדם היא בשעה שהוא עצב בלא"ה ממילי דעלמא או כך בלי שום סבה אזי היא שעת הכושר להפך העצב להיות ממרי דחושבנא הנ"ל ולקיים מארז"ל לעולם ירגיז וכו' כנ"ל ובזה יפטר מהעצבות שממילי דעלמא ואח"כ יבא לידי שמחה אמיתית דהיינו שזאת ישיב אל לבו לנחמו בכפליים אחר הדברי' והאמת האלה הנ"ל לאמר ללבו אמת הוא כן בלי ספק שאני רחוק מאד מה' בתכלית ומשוקץ ומתועב כו' אך כל זה הוא אני לבדי הוא הגוף עם נפש החיונית שבו אבל מ"מ יש בקרבי חלק ה' ממש שישנו אפי' בקל שבקלים שהיא נפש האלהית עם ניצוץ אלקות ממש המלובש בה להחיותה רק שהיא בבחי' גלות וא"כ אדרבה כל מה שאני בתכלי' הריחוק מה' והתיעוב ושיקוץ הרי נפש האלהית שבי בגלות גדול יותר והרחמנות עליה גדולה מאד ולזה אשים כל מגמתי וחפצי להוציאה ולהעלותה מגלות זה להשיבה אל בית אביה כנעורי' קודם שנתלבשה בגופי שהיתה נכללת באורו ית' ומיוחדת עמו בתכלית וגם עתה כן תהא כלולה ומיוחדת בו ית' כשאשים כל מגמתי בתור' ומצות להלביש בהן כל עשר בחינותיה כנ"ל ובפרט במצות תפלה לצעוק אל ה' בצר לה מגלותה בגופי המשוקץ להוציאה ממסגר ולדבקה בו ית' וזו היא בחי' תשובה ומעשים טובים שהן מעשים טובים שעושה כדי להשיב חלק ה' למקורא ושרשא דכל עלמין. וזאת תהיה עבודתו כל ימיו בשמחה רבה היא שמחת הנפש בצאתה מהגוף המתועב ושבה אל בית אביה כנעוריה בשעת התורה והעבודה וכמארז"ל להיות כל ימיו בתשובה ואין לך שמחה גדולה כצאת מהגלות והשביה כמשל בן מלך שהיה בשביה וטוחן בבית האסורים ומנוול באשפה ויצא לחפשי אל בית אביו המלך ואף שהגוף עומד בשיקוצו ותיעובו וכמ"ש בזהר דנקרא משכא דחויא כי מהותה ועצמותה של הנפש הבהמית לא נהפך לטוב ליכלל בקדושה מ"מ תיקר נפשו בעיניו לשמוח בשמחתה יותר מהגוף הנבזה שלא לערבב ולבלבל שמחת הנפש בעצבון הגוף. והנה בחי' זו היא בחי' יציאת מצרים שנאמר בה כי ברח העם דלכאור' הוא תמוה למה היתה כזאת וכי אילו אמרו לפרעה לשלחם חפשי לעולם לא היה מוכרח לשלחם אלא מפני שהרע שבנפשות ישראל עדיין היה בתקפו בחלל השמאלי כי לא פסקה זוהמתם עד מתן תורה רק מגמתם וחפצם היתה לצאת נפשם האלהית מגלות הס"א היא טומאת מצרים ולדבקה בו ית' וכדכתיב ה' עוזי ומעוזי ומנוסי ביום צרה וגו' משגבי ומנוסי וגו' והוא מנוס לי וגו' ולכן לעתיד כשיעביר ה' רוח הטומאה מן הארץ כתיב ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' וגו'. ולהיות בחי' תשובה זו ביתר שאת ויתר עז מעומקא דלבא וגם שמחת הנפש תהיה בתוספת אורה ושמחה כאשר ישיב אל לבו דעת ותבונה לנחמו מעצבונו ויגונו לאמר כנ"ל הן אמת כו' אך אני לא עשיתי את עצמי. ולמה עשה ה' כזאת להוריד חלק מאורו ית' הממלא וסובב כל עלמין וכולא קמי' כלא חשיב והלבישו במשכא דחויא וטפה סרוחה אין זה כי אם ירידה זו היא צורך עליה להעלות לה' כל נפש החיונית הבהמית שמקליפת נוגה וכל לבושיה הן בחי' מחשבה דבור ומעשה שלה ע"י התלבשותן במעשה דבור ומחשבת התורה [וכמ"ש לקמן ענין העלאה זו באריכות איך שהיא תכלית בריאת העולם] וא"כ איפוא זאת אעשה וזאת תהיה כל מגמתי כל ימי חלדי לכל בהן חיי רוחי ונפשי וכמ"ש אליך ה' נפשי אשא דהיינו לקשר מחשבתי ודבורי במחשבתו ודבורו ית' והן הן גופי הלכות הערוכו' לפנינו וכן מעשה במעשה המצות שלכן נקראת התורה משיבת נפש פי' למקורה ושרשה וע"ז נאמ' פקודי ה' ישרים משמחי לב:

 
פיענוח ראשי תיבות וקיצורים

בענייני' = בעיניינים
הנ"ל = הנאמרו לעיל
ושתי' = ושתיים
מבחי' = מבחינת
האר"י ז"ל = הקדוש אלוקי רבנו יצחק זכרונו לברכה
שאפי' = שאפילו
כ"א = כי אם
ות"ת = ותלמוד תורה
שצ"ל = שצריך להיות
אעפ"כ = אף על פי כן
לס"א = לסטרא אחרא
כמארז"ל = כמאמר רבותינו זכרונם לברכה
וע"ז = ועל זה
מבחי' = מבחינת
הבהמי' = הבהמית
ויצה"ר = ויצר הרע
ח"ו = חס ושלום
 יצ"הט = יצר הטוב
בלא"ה = בלאו הכי
מארז"ל = מאמר רבותינו זכרונם לברכה
כנ"ל = כנאמר לעיל
דלכאור' = דלכאורה
הס"א = הסטרא אחרא
הערוכו' = הערוכות
פי' = פירוש
וע"ז = ועל זה
נאמ' = נאמר

 
                                 שיעור קודם                                                               שיעור הבא
 
 




     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים