עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 
בית דין אמריקה  |  



דף הבית >> תניא יומי מבואר >> שיעורים לחודש טבת תשע"ד >> יום שבת י"א טבת
 

                                 שיעור קודם                                                               שיעור הבא
 
הרב נחמן נחמנסון השליח הראשי להודו מוסר שיעור תניא יומי בבית חב"ד הודו
הסבר התניא היומי:

הרבי הזקן לימד אותנו בפרק שביעי של תניא שבאכילת אוכל כשר לצורך תאווה בלבד, ממשיכים חיות אלוקית לביוב. אבל ליהודי קל לחזור בתשובה מהטומאה הזאת של האכילה היות והאוכל הוא כשר. אבל אם יהודי אוכל טרף. הנפש האלוקית שלו נופלת לטומאה ואז קשה מאוד לחזור בתשובה ולהרים את מה שנפל, היות שטרף תמיד קשור עם הטומאה עד בו הגאולה. אבל אם הוא ילמד תורה מאהבה  על אף שעדיין ישאר משהו מהטומאה דבוק בתוך הגוף שלו, היות שמהמאכל הטרף נוצר לו תאי דם בגוף, בכל זאת על ידי תשובה מאהבה האלוקים יסלח לו.
אדם שלא יכול ללמוד, היות וקשה לו לאמץ את שיכלו, מוטב לו לומר תהילים. היות ואם הוא יתבטל סתם וילך ממקום למקום בדיבורי סרק, כאשר הוא ימות אחרי מאה ועשרים, נשמתו גם תנדוד ממקום למקום ולא יכניסו אותו לגן עדן בקלות. אם הוא הולך ממקום למקום ומדבר לשון הרע הוא יכנס לגיהנום. ומי שלומד כל מיני ספרים של רשעים או כופרים, או קורא ספרות כללית  הוא מטמא את נשמתו יותר מאדם ליצן. אבל אם הוא לומד בספרי רפואה על מנת לעזור להציל חיים או להתפרנס הרי זה מצווה, כמו שהרמב"ם והרמב"ן למדו חכמות חיצוניות כדי להועיל לאנושות.

מילות התניא המקוריות:

פרק ח
ועוד זאת במאכלות אסורות שלכך נקראים בשם איסור מפני שאף מי שאכל מאכל איסור בלא הודע לשם שמים לעבוד ה' בכח אכילה ההיא וגם פעל ועשה כן וקרא והתפלל בכח אכילה ההיא אין החיות שבה עולה ומתלבשת בתיבות התורה והתפלה כמו ההיתר מפני איסורה בידי הס"א משלש קליפות הטמאות ואפי' הוא איסור דרבנן שחמורים דברי סופרים יותר מדברי תורה כו' ולכן גם היצר הרע וכח המתאוה לדברים האסורים הוא שד משדין נוכראין שהוא יצר הרע של אומות עו"ג שנפשותיהם משלש קליפות הטמאות משא"כ היצה"ר וכח המתאוה לדברים המותרים למלאת תאותו הוא שד משדין יהודאין לפי שיכול לחזור לקדושה כדלעיל. אך מ"מ קודם שחזר לקדושה הוא ס"א וקליפה וגם אח"כ הרשימו ממנו נשאר דבוק בגוף להיות כי מכל מאכל ומשקה נעשה תיכף דם ובשר מבשרו ולכן צריך הגוף לחיבוט הקבר לנקותו ולטהרו מטומאתו שקיבל בהנאת עולם הזה ותענוגיו מטומאת קליפת נוגה ושדין יהודאין אא"כ מי שלא נהנה מעוה"ז כל ימיו כרבינו הקדוש. ועל דברים בטלים בהיתר כגון ע"ה שאינו יכול ללמוד צריך לטהר נפשו מטומאה זו דקליפה זו ע"י גלגולה בכף הקלע כמ"ש בזהר פ' בשלח דף נ"ט. אבל לדיבורים אסורים כמו ליצנות ולשון הרע וכיוצא בהם שהן משלש קליפות הטמאות לגמרי אין כף הקלע [לבדו] מועיל לטהר ולהעביר טומאתו מהנפש רק צריכה לירד לגיהנם. וכן מי שאפשר לו לעסוק בתורה ועוסק בדברים בטלים אין כף הקלע לבדו מועיל לנפשו למרקה ולזככה רק עונשים חמורים שמענישים על ביטול תורה בפרטות מלבד עונש הכללי לכל ביטול מ"ע מחמת עצלות בגיהנם של שלג כמבואר במ"א וכן העוסק בחכמות אומות עובדי גלולים בכלל דברים בטלים יחשב לענין עון ביטול תורה כמ"ש בהלכות תלמוד תורה ועוד זאת יתרה טומאתה של חכמת האומות עובדי גלולים על טומאת דברים בטלים שאינו מלביש ומטמא רק המדות מיסוד הרוח הקדוש שבנפשו האלהית בטומאת קליפת נוגה שבדברים בטלים הבאים מיסוד הרוח הרע שבקליפה זו בנפשו הבהמית כדלעיל ולא בחי' חב"ד שבנפשו מאחר שהם דברי שטות ובורות שגם השוטים וע"ה יכולים לדבר כן. משא"כ בחכמת האומות עובדי גלולים הוא מלביש ומטמא בחי' חב"ד שבנפשו האלהית בטומאת קליפת נוגה שבחכמות אלו שנפלו שמה בשבירת הכלי' מבחי' אחוריים של חכמה דקדושה כידוע ליודעי חן אלא א"כ עושה אותן קרדום לחתוך בהן דהיינו כדי להתפרנס מהן בריוח לעבוד ה' או שיודע להשתמש בהן לעבודת ה' או לתורתו וזהו טעמו של הרמב"ם ורמב"ן ז"ל וסיעתן שעסקו בהן:

 
פיענוח ראשי תיבות וקיצורים

הס"א = הסטרא אחרא
ואפי' = ואפילו
ע"ג = עובדי גילולים
משא"כ = מה שאין כן
היצה"ר = היצר הרע
מ"מ = מכל מקום
אח"כ = אחר כך
אא"כ = אלא אם כן
מעוה"ז = מהעולם הזה
ע"ה = עם הארץ
ע"י = על ידי
כמ"ש = כמו שכתוב
פ' = פרשת
מ"ע = מצוות עשה
במ"א = במקום אחר
בחי' בחינת
חב"ד = חכמה, בינה, דעת
משא"כ = מה שאין כן
הכלי' = הכלים
א"כ = אם כן
הרמב"ם =  הרב רבנו משה בן מיימון
הרמב"ן = הרב רבנו משה בן נחמן
ז"ל = זכרונם לברכה
                                 שיעור קודם                                                               שיעור הבא
 
 




     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים