עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 
בית דין אמריקה  |  



דף הבית >> תניא יומי מבואר >> שיעורים לחודש חשון תשע"ח >> יום ראשון ט"ז חשון
 

                                 שיעור קודם                                                               שיעור הבא
 
הרב נחמן נחמנסון השליח הראשי להודו מוסר שיעור תניא יומי בבית חב"ד הודו
הסבר התניא היומי:

הרמב"ם מבאר בהלכות פרה אדומה: קודם לוקחים כלי, ממלאים במים מהמעיין, ורק אחרי נתינת המים בכלי אפשר להניח את האפר של הפרה האדומה שנשרפה. אבל אם הניחו את האפר ולאחר מכן שמו עליו מים האפר פסול. ומבאר הרמב"ם שמה שנאמר בתורה: "ונתן עליו מים חיים אל כלי", אין הכוונה להקדים את מתן האפר, אלא ודאי שצריכים לתת קודם מים ורק אחרי המים נותנים האפר ומערבבים כדי לערב האפר במים. זאת אומרת ש'נתן עליו' הכוונה לערבב טוב את האפר במים, ורק על ידי מים מעורבבים עם אפר פרה אדומה שרופה ,ניתן להזות על מי שנגע במת ולטהר אותו. היות והמים הם סמל החכמה. והגוף המת, זה טיפשות כי גוף ללא נשמה וחכמה לא יכול לעשות כלום. לכן מי שנגע במת צריך להיטהר על ידי מים שמכניסים בהם אפר פרה אדומה שרופה שלא נשאר מהפרה השחוטה המתה שום דבר רק אפר, שמהאפר הזה היא נוצרה. כי האלוקים ברא את החיות והבהמות מהאדמה, וכאשר לוקחים את מקור החיות של הבהמה השחוטה והשרופה ביחד עם מים שהם סמל החכמה, ומזים עם גבעול של אזוב שהאזוב הוא צמח החכמה ביחד עם חתיכת עץ ארז וצמר אדום, רק על ידי זה מטהרים את מי שנגע בטיפשות שזה הגוף המתועב, שיכול ליפול בחטאים. ולכן מי פרה אדומה נקראים מי חטאת, כי הם מכפרים על טומאת הגוף הטיפש. לכן אחרי שמרים אחות משה נפטרה מן העולם מיד אחרי זה כתוב בתורה לשרוף פרה אדומה שנשחטה, כדי ללמדנו שכמו שהזיית מי אפר פרה אדומה מכפרת על הטיפשות, כך המוות של מרים אחות משה כיפרה על הטיפשים החוטאים.
 
מילות התניא המקוריות:

כח מה שכתב למחותנו הרב הגאון המפורסם איש אלקים קדוש ה' נ"י ע"ה פ"ה מו"ה לוי יצחק נ"ע אב"ד דק"ק בארדיטשוב לנחמו על פטירת בנו הרב החסיד מו"ה מאיר נ"ע:
 
למה נסמכה פ' מרים לפ' פרה לומר לך מה פרה מכפרת וכו'. וצריך להבין למה נסמכה דוקא לפרה אדומה הנעשה חוץ לשלש מחנות אלא דחטאת קריי' רחמנא [בכת"י הנוסחא הנעשה בחוץ. ומן תיבת לשלש עד תיבת רחמנא ליתא בכת"י] ולא נסמכה לפ' חטאת הנעשה בפנים על גבי המזבח כפרה ממש. אמנם נודע מזוה"ק והאריז"ל סוד הקרבנות שעל גבי המזבח הן בחי' העלאת מ"נ מנפש הבהמית שבנוגה אל שרשן ומקורן הן בחי' ד' חיות שבמרכבה הנושאות את הכסא פני שור ופני נשר וכו'. ועי"ז נמשכים ויורדים מ"ד מבחי' אדם שעל הכסא הנקרא בשם מלכא וז"א. אכן בשריפת הפרה אדומה הנה ע"י השלכת עץ ארז ואזוב וכו' ונתינת מים חיים אל האפר נקרא בשם קידוש מי חטאת במשנה והיא בחי' קדש העליון הנקרא בשם טלא דבדולחא כמ"ש בזוה"ק שהיא בחי' חכמה עילאה ומוחא סתימאה דא"א ועלה איתמר בדוכתי טובא בזוה"ק בחכמה אתברירו ואתהפכא חשוכא לנהורא דהיינו עולם התיקון שנתברר ונתתקן ע"י מוחא סתימאה דא"א מעולם התהו ושבירת הכלים שנפלו בבי"ע וכו' כנודע. ולזאת מטהרת טומאת המת אף שהוא אבי אבות וכו' ולמטה מטה מנוגה:

 
פיענוח ראשי תיבות וקיצורים

נ"י = נר ישראל
ע"ה = עמוד הימיני
פ"ה = פטיש החזק
מו"ה = מורנו ורבנו הרב
נ"ע = נשמתו עדן
אב"ד = אב בית דין
דק"ק = דקהילת קודש
פ' = פרשת
קריי' = קרייא
בכת"י = בכתב יד
מזוה"ק = מזוהר הקדוש
והאריז"ל = והרב אדוננו האלוקי רבי יצחק זכרונו לברכה
בחי' = בחינה
מ"נ = מיין נוקבין
ד' = 4 
ועי"ז = ועל ידי זה
מ"ד = מיין דכורין
וז"א = וזעיר אנפין
ע"י = על ידי
כמ"ש = כמו שכתוב
דא"א = דאריך אנפין
בבי"ע = בבריאה, יצירה, עשיה

 
                                 שיעור קודם                                                               שיעור הבא

 
 




     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים