הרב נחמן נחמנסון השליח הראשי להודו מוסר שיעור תניא יומי בבית חב"ד הודו
הסבר התניא היומי:
מסיים הרבי הזקן את פרק ז' בשער היחוד והאמונה בתניא, ומלמד אותנו על החיות האלוקית שמסתתרת על ידי גימטריאות. אותיות ה א'-ב' הם אלוקיות, והם יוצרות את העולם. נברא שנזכר שמו במפורש במעשה בראשית, מקבל חיות יותר גדולה מנברא שלא הוזכר שמו במפורש במעשה בראשית. כגון: 'בהמה' -שנזכרה בפרשת בראשית בתורה היא מקבלת חיות יותר מהאבן שלא הוזכרה במעשה בראשית. על אף שאבן לקוחה מהגימטריא של בהמה. כי בהמה בגימטריא = 52, ואבן מילת היסוד שלה היא בן בלי האלף = גם 52. בגלל שגימטריא מורה על הסתר, כי הצופן מוסתר על ידי חשבון סודי, זה מורה שהחיות של האבן היא מוסתרת. לכן, האבן לא מסוגלת להוציא קול, ולא מסוגלת לנוע חפשי. הרבי הזקן מלמד אותנו שכל אותיות התורה, הם בעצם העברת חיות האלוקים לנבראים. כאשר יהודי מקיים - ולומד את אותיות התורה, הוא ממשיך חיות לכל העולם.
מכאן אנו לומדים שכשבחורי הישיבות והאברכים לומדים תורה, הם בעצם עוזרים לקיום העולם, ובזכותם צה"ל והמוסד מנצח וינצח ויצליח במבצעים הבטחוניים. זאת אומרת גם בחורי הישיבות נוטלים חלק בנטל.
מילות התניא המקוריות:
כי מקור החיות הוא רוח פיו של הקב"ה המתלבש בעשרה מאמרות שבתורה ורוח פיו ית' היה יכול להתפשט לאין קץ ותכלית ולברוא עולמות אין קץ ותכלית לכמותם ואיכותם ולהחיותם עדי עד ולא הי' נברא עוה"ז כלל (שכמו שהקב"ה נקרא א"ס כך כל מדותיו ופעולותיו דאיהו וגרמוהי חד היינו החיות הנמשכת ממדותיו שהן חסד ורחמים ושאר מדותיו הקדושות ע"י התלבשותן שמתלבשות ברוח פיו כי הוא אמר ויהי ועולם ע"י חסד יבנה בדבר ה' ורוח פיו הנעשה כלי ולבוש לחסד זה כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה) אלא שצמצם הקב"ה האור והחיות שיוכל להתפשט מרוח פיו והלבישו תוך צירופי אותיות של עשרה מאמרות וצירופי צירופיהן בחילופי ותמורות האותיות עצמן ובחשבונן ומספרן שכל חילוף ותמורה מורה על ירידת האור והחיות ממדרגה למדרגה דהיינו שיוכל לברוא ולהחיות ברואים שמדרגות איכותם ומעלתם היא פחותה ממדרגות איכות ומעלת הברואים הנבראים מאותיות ותיבות עצמן שבעשרה מאמרות שבהן מתלבש הקב"ה בכבודו ובעצמו שהן מדותיו והחשבון מורה על מיעוט האור והחיות מיעוט אחר מיעוט עד שלא נשאר ממנו אלא בחי' אחרונה שהוא בחי' החשבון ומספר כמה מיני כחות ומדרגות כלולות באור וחיות הזה המלובש בצירוף זה של תיבה זו (ואחר כל הצמצומי' האלה וכיוצא בהן כאשר גזרה חכמתו ית' הוא שהי' יכול האור והחיות להתלבש גם בתחתוני' כמו אבנים ועפר הדומם כי אבן ד"מ שמה מורה כי שרשה משם העולה ב"ן במספרו ועוד אלף נוספת משם אחר (לישעם) [נר' דצ"ל לטעם] הידוע ליוצרה. והנה שם ב"ן בעצמו הוא בעולמות עליונים מאד רק שע"י צמצומי' רבים ועצומים ממדרגה למדרגה ירד ממנו חיות מועט במאד מאד עד שיוכל להתלבש באבן וזו היא נפש הדומם המחי' ומהוה אותו מאין ליש בכל רגע וכמש"ל וזו היא בחי' ממכ"ע משא"כ בחי' סוכ"ע) וכל כח ומדרגה יכול לברוא ברואים כפי בחי' מדרגה זו גם כן לאין קץ ותכלית בכמותם ואיכותם להחיות עדי עד מאחר שהוא כח ה' המתפשט ונאצל מרוח פיו ואין מעצור כו'. אך שלא יהי' איכותם במעלה גדולה כ"כ כאיכות ומעלת ברואים שיוכלו להבראות מבחי' כח ומדריגת האותיות עצמן:
פיענוח ראשי תיבות וקיצורים
הקב"ה = הקדוש ברוך הוא
ית' = יתברך
הי' = היה
עוה"ז = עולם הזה
א"ס = אין סוף
ע"י = על ידי
בחי' = בחינה
הצמצומי' = הצמצומים
שהי' = שהיה
בתחתוני' = בתחתונים
ד"מ = דרך משל
ב"ן = בר נש
וכמש"ל = וכמו שנאמר לעיל
ממכ"ע = ממלא כל עלמין
משא"כ = מה שאין כן
סוכ"ע = סובב כל עלמין
יהי' = יהיה
כ"כ = כל כך
