עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 

דף הבית >> תניא יומי מבואר >> שיעורים לחדש טבת תשפ"א >> יום שבת כ"ה טבת
 

                                 שיעור קודם                                                               שיעור הבא

הרב נחמן נחמנסון השליח הראשי להודו מוסר שיעור תניא יומי בבית חב"ד הודו
הסבר התניא היומי:

בשורה הראשונה של פרק ט"ז בתניא, הרבי הזקן מסכם את פרק ט"ו בתניא: בינוני צריך תמיד להוסיף בלימוד התורה והוספה זו צריכה לבוא עקב התבוננות תמידית שהאלוקים הוא אין סוף. לכן צריך להתחבק איתו על ידי לימוד התורה. אבל הרבי הזקן שואל: מה יעשה בינוני שאין לו הרבה שכל, איך הוא יהיה עובד השם? הרי אם אדם רוצה ללמוד תורה מהאהבה, צריך להתבונן עמוק מאוד בגדולת השם, אבל אם אין לו הרבה שכל איך הוא יתבונן? אם הוא לא יתבונן איך ייקרא עובד השם, הרי התכלית בעבודת השם זה להרים את התורה שלומדים עד לעולם העליון, ורק כך זה נקרא לימוד תורה מאהבה, וזה בא רק על ידי התבוננות. על זה מתרץ הרבי הזקן בפרק ט"ז בתניא: יש פטנט גם לכזה בינוני בלי שכל בכלל להיות עובד השם, ולהרים את התורה שלו שתהיה תורה מאהבה היישר לעולמות העליונים. הכל תלוי במחשבה קטנה שהיא: היות והאלוקים הוא אין סוף ואי אפשר כלל להבין אותו, והנשמה והגוף מאוד גבוליים. לכן אלוקים נגלה על הר סיני ולימד אותנו איך להתקשר איתו על אף שאנו מוגבלים. ההתקשרות עם אלוקים היא רק על ידי לימוד התורה וקיום המצוות. לכן אלמד כל הזמן תורה כדי להתחבק עם האלוקים.  הרבי הזקן נותן תרגיל מחשבה פשוט שכל אחד מישראל יכול לחשוב אותו, ועל ידי מחשבה זו להעלות את התורה שהוא לומד לעולמות העליונים.

מילות התניא המקוריות:

פרק טז
וזה כלל גדול בעבודת ה' לבינונים העיקר הוא למשול ולשלוט על הטבע שבחלל השמאלי ע"י אור ה' המאיר לנפש האלהית שבמוחו לשלוט על הלב כשמתבונן במוחו בגדולת א"ס ב"ה להוליד מבינתו רוח דעת ויראת ה' במוחו להיות סור מרע דאורייתא ודרבנן ואפילו איסור קל של דבריהם ח"ו ואהבת ה' בלבו בחלל הימני בחשיקה וחפיצה לדבקה בו בקיום המצות דאורייתא ודרבנן ות"ת שכנגד כולן. ויתר על כן צריך לידע כלל גדול בעבודה לבינונים שגם אם אין יד שכלו ורוח בינתו משגת להוליד אהבת ה' בהתגלו' לבו שיהיה לבו בוער כרשפי אש וחפץ בחפיצה וחשיקה ותשוקה מורגשת בלב לדבקה בו רק האהבה מסותרת במוחו ותעלומות לבו:
הגהה (והסיבה לזה היא מפני היות המוחין שלו ונר"נ שלו מבחי' עיבור והעלם תוך התבונה ולא מבחי' לידה והתגלות כידוע לי"ח):
דהיינו שהלב מבין ברוח חכמה ובינ' שבמוחו גדולת א"ס ב"ה דכולא קמיה כלא חשיב ממש אשר על כן יאתה לו יתב' שתכלה אליו נפש כל חי לידבק ולהכלל באורו. וגם נפשו ורוחו אשר בקרבו כך יאתה להן להיות כלות אליו בחשיקה וחפיצה לצאת מנרתקן הוא הגוף לדבקה בו רק שבע"כ חיות הנה בתוך הגוף וצרורות בו כאלמנות חיות ולית מחשבה דילהון תפיסא ביה כלל כי אם כאשר תפיסא ומתלבשת בתורה ובמצותי' כמשל המחבק את המלך הנ"ל. ואי לזאת יאתה להן לחבקו בכל לב ונפש ומאד דהיינו קיום התרי"ג מצות במעשה ובדבור ובמחשבה שהיא השגת וידיעת התורה כנ"ל הנה כשמעמיק בענין זה בתעלומות תבונות לבו ומוחו ופיו ולבו שוין שמקיים כן בפיו כפי אשר נגמר בתבונת לבו ומוחו דהיינו להיות בתורת ה' חפצו ויהגה בה יומם ולילה בפיו וכן הידים ושאר אברים מקיימים המצות כפי מה שנגמר בתבונת לבו ומוחו הרי תבונה זו מתלבשת במעשה דבור ומחשבת התורה ומצותיה להיות להם בחי' מוחין וחיות וגדפין לפרחא לעילא כאלו עסק בהם בדחילו ורחימו ממש אשר בהתגלות לבו [בחפיצה וחשיקה ותשוקה מורגשת בלבו ונפשו הצמאה לה' מפני רשפי אש אהבתו שבלבו כנ"ל] הואיל ותבונה זו שבמוחו ותעלומות לבו היא המביאתו לעסוק בהם ולולי שהיה מתבונן בתבונה זו לא היה עוסק בהם כלל אלא בצרכי גופו לבד [וגם אם הוא מתמיד בלמודו בטבעו אעפ"כ אוהב את גופו יותר בטבעו]


פיענוח ראשי תיבות וקיצורים

ע"י = על ידי
א"ס = אין סוף
ב"ה = ברוך הוא
ח"ו = חס ושלום
ות"ת = ותלמוד תורה
ונר"נ = ונפש רוח ונשמה
מבחי' = מבחינת
לי"ח = ליודעי חן
ובינ' = ובינה
יתב' = יתברך
שבע"כ = שבעל כרחן
ובמצותי' = ובמצותיה
הנ"ל = הנזכר לעיל
התרי"ג = ה613
כנ"ל = כנזכר לעיל
בחי' = בחינת
אעפ"כ = אף על פי כן
 
                                 שיעור קודם                                                               שיעור הבא
 
 



     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים