הרב נחמן נחמנסון השליח הראשי להודו מוסר שיעור תניא יומי בבית חב"ד הודו
הסבר התניא היומי:
ממשיך הרבי הזקן בפרק כ"ט בתניא: אדם בעל גאווה נהיה עצוב, זה אומר שהוא צריך להוריד את הגאווה וכך יגיע לשמחה. כדי להבין את זה צריך להקדים משל: לפעמים אנו מדברים עם חבר ומבקשים ממנו טובה. הוא לא רוצה לעשות שום טובה, אבל בכל זאת הוא אומר לך: כן, כן אני שומע מה שאתה אומר. מדוע הוא אומר כן, כן אני שומע? כי הוא רק רוצה לשמוע באוזן, הוא לא רוצה לראות בעיני השכל את מצוקתו של חבירו. כי מי שרואה בעיני שכלו את מצוקת החבר, מיד יוריד את עצמו לעזור לזולת. בנמשל: האדם הגאוותן לומד תורה רק בבחינת שמיעה. דהיינו הדברים לא ברורים אצלו בעיני השכל, היות והוא ממש מוקף בחומת גאווה שמסתירה לו על העיניים של השכל. מה יעשה גאוותן זה? פשוט מאוד ישפיל את עצמו, ורק כך יוריד את הקאטארקט שעל עיני השכל שלו, ויתחיל לראות אלוקות.
מילות התניא המקוריות:
והנה כל מה שיאריך בעניינים אלו במחשבתו וגם בעיונו בספרים להיות לבו נשבר בקרבו ונבזה בעיניו נמאס ככתוב בתכלית המיאוס ולמאס חייו ממש הרי בזה ממאס ומבזה הס"א ומשפילה לעפר ומורידה מגדולתה וגסות רוחה וגבהותה שמגביה את עצמה על אור קדושת נפש האלהית להחשיך אורה. וגם ירעים עליה בקול רעש ורוגז להשפילה כמאמר רז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר שנאמר רגזו וגו' דהיינו לרגוז על נפש הבהמית שהיא יצרו הרע בקול רעש ורוגז במחשבתו לומר לו אתה רע ורשע ומשוקץ ומתועב ומנוול וכו' ככל השמות שקראו לו חכמינו ז"ל באמת עד מתי תסתיר לפני אור א"ס ב"ה הממלא כל עלמין היה הוה ויהיה בשוה גם במקום זה שאני עליו כמו שהיה אור א"ס ב"ה לבדו קודם שנברא העולם בלי שום שינוי כמ"ש אני ה' לא שניתי כי הוא למעלה מהזמן וכו' ואתה מנוול וכו' מכחיש האמת הנראה לעינים דכולא קמיה כלא ממש באמת בבחי' ראייה חושיית. והנה על ידי זה יועיל לנפשו האלהית להאיר עיניה באמת יחוד אור אין סוף בראייה חושיית ולא בחי' שמיעה והבנה לבדה כמ"ש במ"א שזהו שרש כל העבודה
פיענוח ראשי תיבות וקיצורים
הס"א = הסטרא אחרא
רז"ל = רבותינו זכרם לברכה
יצ"ט = יצר טוב
יצה"ר = יצר הרע
ז"ל = זכרונם לברכה
א"ס ב"ה = אין סוף ברוך הוא
כמ"ש = כמו שכתוב
בחי' = בחינת
כמ"ש במ"א =כמו שכתוב במקום אחר
