הרב נחמן נחמנסון השליח הראשי להודו מוסר שיעור תניא יומי בבית חב"ד הודו
הסבר התניא היומי:
בפרק ג' ב'איגרת הקודש' שבתניא למדנו שעל ידי הצדקה זכינו לגאולת י"ט בכסלו.
בפרק ד' ממשיך הרבי הזקן ומבאר לנו: כל יהודי מעם ישראל יכול להיגאל מההגבלות שמפריעות לו בעבודת השם. הגאולה שלו היא על ידי נתינת הצדקה. לכן כתוב בתהילים: 'צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו'. פירוש: הצדקה תיגרום ללב של היהודי להיות הולך, 'יהלך' לגרום למישהו אחר ללכת, הצדקה לא הולכת לפני השם בלבד. אם הצדקה היתה רק הולכת, דוד המלך היה אומר בתהילים: 'צדק לפניו ילך', אבל דוד המלך אומר: 'צדק לפניו יהלך', דהיינו הצדקה גורמת גם לפנימיות הלב של היהודי ללכת לפני השם. זה מה שכתוב בתהילים: 'בקשו פני את פניך השם אבקש', היהודי מתחנן לפני אלוקים, שהפנימיות של הלב שלו תגיע עד הפנימיות של אלוקים. כשחסיד מתפלל רק מתוך הבנת פירוש המילות, זה אומר שרק חיצוניות הלב שלו מתקשרת בחיצוניות האלוקים. אבל, כשיהודי צועק 'עד מתי'! מתוך התפילה, זה בגלל שמשהו באמת נוגע לו בפנימיות הלב. רק ככה הוא חודר לפנימיות האלוקים, כמו שכתוב בתהילים: 'ויצעקו אל השם בצר להם ממצוקותיהם יושיעם'. ממשיך הרבי הזקן לבאר לנו בפרק ד' ב'איגרת הקודש' שבתניא: הגורם לבעיה שרק חיצוניות הלב של היהודי חודרת לחיצוניות האלוקים בתפילה, זה שיהודי עסוק כל היום במילוי תאוותיו בלבד. תאוות הלב זה כמו ערלה שנמצאת על הברית מילה, כדי להסיר את ערלת הלב, צריך פשוט להפסיק להתאוות לדברים האסורים. מי יכול לעזור ליהודי להפסיק להיתאוות גם לדברים המותרים? בשביל זה צריך עזרה גדולה מאלוקים, ועל זה כתוב בתורה: 'ומל השם אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך'. אחרי שיהודי עושה ברית מילה ללב האישי שלו, על ידי מניעת תאוות אסורות, אלוקים ימול אותך ויסיר ממך ומליבך את התאוות המותרות. לאחר הסרת העורלה, תוכל לצעוק מעומק הלב בתפילה ואלוקים יענה לך, וזה בא על ידי הוספה בצדקה לפני התפילה. ממשיך הרבי הזקן בפרק ד' ב'איגרת הקודש' שבתניא ומבאר לנו: אלוקים מוריד את הערלה הדקה, בתנאי שיהודי קודם כל יסיר את הערלה הגסה. דהיינו, שיפסיק לעשות עבירות, ואחר כך שיפרע את הערלה והקליפה הדקה המכסה על הלב על ידי נתינת הצדקה. לאחר מכן אלוקים יתן לו את האור העצום מלמעלה ויסיר ממנו כל רע, ויוציא אותנו מן הגלות עכשיו ממש.
מילות התניא המקוריות:
ד אין ישראל נגאלין אלא בצדקה שנא' ושביה בצדקה. כתיב צדק לפניו יהלך והול"ל ילך. אך הענין עפ"י מ"ש לך אמר לבי בקשו פני פי' בקשו פנימית הלב כי הנה בלהב יסוד האש האלקית שבלב (נ"א הנה בהלב [יסוד האש האלקית שבלב]) יש ב' בחי'. בחי' חיצוניות ובחי' פנימיות. חיצוני' הלב היא התלהבות המתלהבת מבחי' הבינה והדעת בגדולת ה' א"ס ב"ה (להתבוננן) [להתבונן] בגדולתו ולהוליד מתבונה זו אהבה עזה כרשפי אש וכו'. ופנימי' הלב היא הנקודה שבפנימיות הלב ועומקא דליבא שהיא למעלה מעלה מבחי' הדעת והתבונה שיוכל האדם להתבונן בלבו בגדולת ה'. וכמ"ש ממעמקים קראתיך ה' מעומקא דליבא (ועד"מ כמו במילי דעלמא לפעמים יש ענין גדול מאד מאד שכל חיות האדם תלוי בו ונוגע עד נקודת פנימיות הלב ועד בכלל וגורם לו לפעמים לעשות מעשים ולדבר דברים שלא בדעת כלל) וזלע"ז ככה הוא ממש בעבודה שבלב. והיינו לפי שבחי' נקודת פנימית הלב היא למעלה מבחי' הדעת המתפשט ומתלבש במדות שנולדו מחב"ד כנודע. רק היא בחי' הארת חכמה עליונה שלמעלה מהבינה והדעת ובה מלובש וגנוז אור ה' ממש כמ"ש ה' בחכמה כו' והיא היא בחי' ניצוץ אלקות שבכל נפש מישראל. ומה שאין כל אדם זוכה למדרגה זו לעבודה שבלב מעומקא דלבא בבחי' פנימיות היינו לפי שבחינה זו היא אצלו בבחי' גלות ושביה והיא בחינת גלות השכינה ממש כי היא היא בחינת ניצוץ אלהות שבנפשו האלהית וסבת הגלות הוא מאמר רז"ל גלו לבבל שכינה עמהם דהיינו מפני שהלביש בחינת פנימית נקודת לבבו בזה לעומת זה דהיינו בלבושים צואים דמילי דעלמא ותאות עוה"ז הנקרא בשם בבל והיא בחינת ערלה המכסה על הברית ונקודה הפנימית שבלב ועל זה נאמר ומלתם את ערלת לבבכם. והנה במילה יש שני בחינות מילה ופריעה שהן ערלה גסה וקליפה דקה וכן בערלת הלב יש ג"כ תאות גסות ודקות מילה ופריעה ומל ולא פרע כאלו לא מל מפני שסוף סוף עדיין נקודת פנימית הלב היא מכוסה בלבוש שק דק בבחינת גלות ושביה. והנה על מילת הערלה ממש כתי' ומלתם את ערלת לבבכם אתם בעצמכם אך להסיר הקליפה הדקה זהו דבר הקשה על האדם וע"ז נא' בביאת המשיח ומל ה' אלהיך את לבבך כו' לאהבה את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך כלומר למען כי ה' לבדו הוא כל חייך ממש. שלכן אהבה זו היא מעומקא דלבא מנקודה פנימית ממש כנ"ל ולמעלה מבחינת הדעת ולכן משיח בא בהיסח הדעת לכללות ישראל והיא גילוי בחינת נקודה פנימית הכללית ויציאת השכינה הכללית מהגלות והשביה לעד ולעולמי עולמים וכן כל ניצוץ פרטי מהשכינה שבנפש כל אחד מישראל יוצאת מהגלות והשביה לפי שעה בחיי שעה זו תפלה ועבודה שבלב מעומקא דלבא מבחינת נקודה הפנימית הנגלית מהערלה ועולה למעלה לדבקה בו בתשוקה עזה בבחינת למען חייך והוא גם כן בבחי' היסח דעת האדם כי בחינה זו היא למעלה מדעת האדם והתבוננותו בגדולת ה' רק היא בחינת מתנה נתונה מאת ה' מן השמים מהארת בחי' פנים העליונים כמ"ש יאר ה' פניו אליך וכמ"ש ומל ה' אלקיך כו'. אך מודעת זאת כי אתערותא דלעילא היא באתערותא דלתתא דוקא בבחינת העלאת מ"נ כמשארז"ל אין טפה יורדת מלמעלה כו'. ולכן צריך האדם לעשות בעצמו תחלת מילה זו להסיר ערלת הלב וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב שהיא בחינת אהבת ה' בחינת למען חייך שהיא בגלות בתאוות עוה"ז שהם ג"כ בבחי' למען חייך בזלע"ז כנ"ל והיינו ע"י נתינת הצדקה לה' מממונו שהוא חיותו ובפרט מי שמזונותיו מצומצמים ודחיקא ליה שעתא טובא שנותן מחייו ממש ובפרטות אם נהנה מיגיע כפיו שא"א שלא עסק בהם פעמים רבות בבחי' נקודת פנימית הלב מעומקא דלבא כמנהג העולם בעסקיהם במו"מ וכה"ג והרי עתה הפעם כשמפזר מיגיעו ונותן לה' בשמחה ובטוב לבב הנה בזה פודה נפשו משחת דהיינו בחינת נקודת פנימית לבבו שהיתה בבחי' גלות ושביה בתוך הקליפה גסה או דקה כמ"ש מכל משמר נצור לבך משמר פי' בית האסורים ועתה נפדה מהחיצונים בצדקה זו וזה גם כן לשון פריעה ענין פריעת חוב שנתחייב ונשתעבד לחיצונים שמשלו בו על נקודת פנימיות לבבו וזהו ושביה בצדקה.
פיענוח ראשי תיבות וקיצורים
שנא' = שנאמר
והול"ל = והוה ליה למימר
עפ"י = על פי
מ"ש = מה שכתוב
פי' = פירוש
נ"א = נוסח אחר
ב' = 2
בחי' = בחינות
בחי' = בחינה
חיצוני' = חיצונית
א"ס ב"ה = אין סוף ברוך הוא
ופימי' = ופנימיות
וכמ"ש = וכמו שכתוב
ועד"מ = ועל דרך משל
וזלע"ז = וזה לעומת זה
מחב"ד = מחכמה, בינה, דעת
בבחי' = בבחינה
רז"ל = רבותינו זכרונם לברכה
עוה"ז = עולם הזה
ג"כ = גם כן
כתי' = כתיב
וע"ז = ועל זה
נא' = נאמר
כנ"ל = כנאמר לעיל
כמ"ש = כמו שכתוב
מ"נ = מיין נוקבין
כמשארז"ל = כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה
עוה"ז = עולם הזה
ג"כ = גם כן
בבחי' = בבחינת
בזלע"ז = בזה לעומת זה
כנ"ל = כנאמר לעיל
ע"י = על ידי
שא"א = שאי אפשר
במו"מ = במשא ומתן
וכה"ג = וכהאי גוונא
כמ"ש = כמו שכתוב
פי' = פירוש
