הרב נחמן נחמנסון השליח הראשי להודו מוסר שיעור תניא יומי בבית חב"ד הודו
הסבר התניא היומי:
בפרק כ"ז בתניא הרבי הזקן מבאר לנו, מי שמחשבות זנות מבלבלים אותו במשך היום, מה יעשה כדי להיפטר מהם ולהיות בשמחה. בפרק כ"ח בתניא שואל הרבי הזקן: מה יעשה הבינוני שבאמצע התפילה עולות לו מחשבות זנות? איך הוא יכול להיות בשמחה, הרי הוא מרגיש צבוע? הוא מניח תפילין ורואים אותו מבחוץ צדיק, אבל מבפנים במוח הוא רשע, מה לעשות?
מבאר הרבי הזקן: הרי כבר לימדתי אתכם שיש 'מלחמת הנשמות', היצר הרע רוצה להשתלט על הגוף דווקא בזמן התפילה, כמו שהמחבלים רוצים לחטוף מטוס דווקא בזמן הטיסה. לכן דבר ראשון תדע שאתה מתפלל טוב, לכן המחבל מנסה לחטוף אותך. אתה מייד תאזוק אותו ותקשור אותו מתחת לכסא! איך תעשה את זה? על ידי שתסתכל בתוך הסידור דווקא, ותחשוב על האותיות שאתה קורא.
מסיים הרבי הזקן את פרק כ"ח בתניא: מי שחושב שאם באמצע התפילה עולה לו מחשבת זנות שתפילתו תועבה אינו אלא תועה. כי אין רק נשמה אחת, כל יהודי יש לו שתי נשמות. כאשר הנשמה הבהמית רואה שהוא מתפלל טוב עם הנשמה האלוקית, או אז הנשמה הבהמית מתחילה לתקוף עם מחשבות זנות. לכן יתחנן הבינוני לפני האלוקים בליבו, שיעזור לו לנצח את המחבלים הבהמיים. בדיוק כמו שיהודי מתפלל בטרמינל, ומגיע איזה גוי ולועג לו, בוודאי היהודי צודק ולא מתייחס לגוי בכלל. כך אותו הדבר אל תתייחס למחשבות של הבהמי שבתוכך, תמשיך להתפלל והשם יהיה בעזרך.
מילות התניא המקוריות:
פרק כח
ואפילו אם נופלים לו הרהורי תאוות ושאר מחשבות זרות בשעת העבודה בתורה או בתפלה בכוונה אל ישית לב אליהן אלא יסיח דעתו מהן כרגע. וגם אל יהי שוטה לעסוק בהעלאת המדות של המחשבה זרה כנודע כי לא נאמרו דברים ההם אלא לצדיקים שאין נופלים להם מחשבות זרות שלהם כ"א משל אחרים. אבל מי שנופל לו משלו מבחי' הרע שבלבו בחלל השמאלי איך יעלהו למעלה והוא עצמו מקושר למטה:
אך אעפ"כ אל יפול לבו בקרבו להיות מזה עצב נבזה בשעת העבודה שצריך להיות בשמחה רבה אלא אדרבה יתחזק יותר ויוסיף אומץ בכל כחו בכוונת התפלה בחדוה ושמחה יתירה בשומו אל לבו כי נפילת המחשבה זרה היא מהקליפה שבחלל השמאלי העושה מלחמה בבינוני עם נפש אלהית שבו. ונודע דרך הנלחמים וכן הנאבקים יחד כשאחד מתגבר אזי השני מתאמץ להתגבר ג"כ בכל מאמצי כחו. ולכן כשנפש האלהית מתאמצת ומתגברת להתפלל אזי גם הקליפה מתגברת כנגדה לבלבלה ולהפילה במחשב' זרה שלה ולא כטעות העולם שטועים להוכיח מנפילת המחשבה זרה מכלל שאין תפלתם כלום שאילו התפלל כראוי ונכון לא היו נופלים לו מחשבות זרות. והאמת היה כדבריהם אם היתה נפש אחת לבדה היא המתפללת והיא המחשבת ומהרהרת המחשבות זרות. אבל באמת לאמיתו הן שתי נפשות הנלחמו' זו עם זו במוחו של אדם כל אחת חפצה ורצונה למשול בו ולהיות המוח ממולא ממנה לבדה. וכל הרהורי תורה ויראת שמים מנפש האלהית וכל מילי דעלמא מנפש הבהמית רק שהאלהית מלובשת בה. והוא כמשל אדם המתפלל בכוונ' ועומד לנגדו עו"ג רשע ומשיח ומדבר עמו כדי לבלבלו שזאת עצתו בודאי שלא להשיב לו מטוב ועד רע ולעשות עצמו כחרש לא ישמע ולקיים מה שכתו' אל תען כסיל באולתו פן תשוה לו גם אתה כך אל ישיב מאומה ושום טענה ומענה נגד המחשבה זרה כי המתאבק עם מנוול מתנוול ג"כ רק יעשה עצמו כלא יודע ולא שומע ההרהורי' שנפלו לו ויסירם מדעתו ויוסיף אומץ בכח כוונתו ואם יקשה לו להסירם מדעתו מפני שטורדים דעתו מאד בחזקה אזי ישפיל נפשו לה' ויתחנן לו ית' במחשבתו לרחם עליו ברחמיו המרובים כרחם אב על בנים הנמשכים ממוחו וככה ירחם ה' על נפשו הנמשכת מאתו ית' להצילה ממים הזדונים ולמענו יעשה כי חלק ה' ממש עמו:
פיענוח ראשי תיבות וקיצורים
כ"א = כי אם
מבחי' = מבחינת
אעפ"כ = אף על פי כן
ג"כ = גם כן
במחשב' = במחשבה
הנלחמו' = הנלחמות
בכוונ' = בכוונה
עו"ג = עובד גילולים
שכתו' = שכתוב
ג"כ = גם כן
ההירהורי' = ההירהורים
ית' = יתברך
