הרב נחמן נחמנסון השליח הראשי להודו מוסר שיעור תניא יומי בבית חב"ד הודו
הסבר התניא היומי:
ממשיך הרבי הזקן בפרק י"ז ב'איגרת הקודש' שבתניא ומבאר לנו: לעתיד לבוא כשיקומו הצדיקים לתחיה, יאמרו להם קדוש. היות ויאיר בהם אור מקיף עליון שנקרא עטרה. האור הזה הוא למעלה מהחכמה ומקיף מעליה. דהיינו, המקור לחכמה זה העטרה שמעל הראש. אפשר לזכות לאור הזה רק על ידי הצדקה, ורק כשהגוף לא יאכל וישתה, אלא יהיה נקי ללא צורך של פסולת. הנשמה תהיה ניזונה מהגוף, כי אור הסובב כל עלמין יאיר בתוך הגוף ממש.
מסיים הרבי הזקן את פרק י"ז ב'איגרת הקודש' שבתניא ומסביר: לכן, דוד המלך אומר בתהילים 'לכל תכלה ראיתי קץ'. לתענוג של הנשמה בגן עדן יש כל מיני דרגות, וכל הדרגות מוגבלות. דהיינו, אם נשמה משיגה איזה שהוא סוד למצוה שקיימה אותה בהיותה בעולם הזה, לאחר שנגמר השגת הסוד בגן עדן הנשמה עולה לדרגה יותר גבוהה, ששם ההישג הקודם לא נחשב לכלום. לאחר מכן הנשמה גומרת להתענג בדרגה השניה ועולה לשלישית וכן הלאה.
ממשיך דוד המלך ואומר: 'רחבה מצוותך מאד', כאשר יקומו הצדיקים בעולם התחיה, ויאמרו לפניהם 'קדוש', זה דרגה של סובב, שלמעלה מקץ ותכלית, אין שם גבולות ממש. לכן, זה יום שהוא שבת ומנוחה לחיי העולמים. הרמב"ם לא דיבר על זה באריכות, היות וכל דברי הרמב"ם הם בדרך כלל על עולמות: אצילות, בריאה, יצירה, ועשיה. הרמב"ם גם מודה שבאותה דרגה של מנוחה הנשמה תהא ניזונה מן הגוף. כי זה האלף השביעי, שלמעלה מהעולם הבא הרגיל - גן עדן. הרמב"ם האריך רק על הדרגות הגבוליות שזה גן עדן, ותורת החסידות מאריכה בדברי הרמב"ם על האלף השביעי, שזה ללא גבול וללא תכלית – 'יום שכולו שבת'. הרבי הזקן קורא לפעמים עולם הבא בשם גן עדן. לשכר הסופי שבזכות הצדקה, גם הרמב"ם וגם הרבי הזקן קוראים 'עולם שהנשמה ניזונה מן הגוף', הסיומת של הגבול.
מילות התניא המקוריות:
וזהו שארז"ל ועטרותיהם בראשיהם ונהנין כו' עטרה היא בחינת מקיף וסובב ונקרא כתר מלשון כותרת והוא בחי' ממוצע המחבר הארת המאציל א"ס ב"ה להנאצלים ולעתיד יאיר ויתגלה בעוה"ז לכל הצדיקים שיקומו בתחייה (ועמך כולם צדיקים כו'). וזה שארז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כי קדוש הוא בחי' מובדל שאינו בגדר השגה ודעת כי הוא למעלה מעלה מבחינת החכמה ודעת שבג"ע כי החכמה מאין תמצא כתיב הוא בחינת כתר עליון הנקרא אין בזוה"ק והשפעתו והארתו בבחינת גילוי הוא דוקא כשהנשמה תתלבש בגוף זך וצח אחר התחי' כי נעוץ תחלתן בסופן דוקא וסוף מעשה במחשבה תחלה כו' כנודע. אך א"א להגיע למדרגה זו עד שיהא בג"ע תחלה להשיג בחינת חכמה עילאה (כו') [אפשר צ"ל כל חד] כפום שיעורא דיליה וטל תורה מחייהו והקיצות היא תשיחך כו' וד"ל. וזהו רחבה מצותך מאד היא מצות הצדקה שהיא כלי ושטח רחב מאד להתלבש בה הארת אור א"ס ב"ה (וכמ"ש לבושו צדקה) אשר יאיר לעתיד בבחינת בלי גבול ותכלית בחסד חנם באתערותא דלתתא זו הנק' דרך ה' וזהו לשון מאד שהוא בלי גבול ותכלית. אבל לכל תכלה ראיתי קץ תכלה היא מלשון כלות הנפש שבג"ע שהיא בבחי' קץ ותכלית וצמצום כנ"ל ולכל תכלה הוא לפי שיש כמה וכמה מעלות ומדרגות ג"ע זה למעלה מזה עד רום המעלות כמ"ש בלקוטי הש"ס מהאריז"ל בפי' מארז"ל ת"ח אין להם מנוחה כו' שעולים תמיד ממדרגה למדרגה בהשגת התורה שאין לה סוף כו' עד אחר התחי' שיהיה להם מנוחה כו':
פיענוח ראשי תיבות וקיצורים
שארז"ל = שאמרו רבותינו זכרונם לברכה
א"ס ב"ה = אין סוף ברוך הוא
בעוה"ז = בעולם הזה
בחי' = בחינת
שבג"ע = שבגן עדן
בזוה"ק = בזוהר הקדוש
התחי' = התחיה
א"א = אי אפשר
צ"ל = צריך להיות
וד"ל = ודי למבין
א"ס ב"ה = אין סוף ברוך הוא
וכמ"ש = וכמו שכתוב
הנק' = הנקרא
שבג"ע = שבגן עדן
בבחי' = בבחינת
כנ"ל = כנאמר לעיל
הש"ס = השישה סדרים
מהאריז"ל = מאדוננו רבי יצחק זכרונו לברכה
ת"ח = תלמידי חכמים
התחי' = התחיה
