הרב נחמן נחמנסון השליח הראשי להודו מוסר שיעור תניא יומי בבית חב"ד הודו
הסבר התניא היומי:
אחרי שהרבי הזקן לימד אותנו בפרק ל"ה בתניא, שכל מצוה שיהודי עושה מאירה את החושך הגשמי. ממשיך הרבי הזקן ללמד אותנו בפרק ל"ו בתניא: להאיר את החושך הגשמי זה תכלית בריאת העולם. ומסביר את מאמר במדרש תנחומא בפרשת נשא: הסיבה לבריאת העולם הזה, היא שהקדוש ברוך התאווה להיות לו דירה בעולמות התחתונים.
כדי להבין את זה לעומק צריך להקדים תחילה משל מגוף האדם: לאדם יש רצונות, וכל רצון יש לו סיבה, הסיבה דוחפת את האדם, כמו כל דבר מוגבל. יש באדם תאווה, שהיא לא ניתנת להסבר – בלי סיבה. כמו מי שבוחר בצבע מסויים לצבוע את ביתו, הבחירה שלו היא לא מצד סיבה שדחפה אותו לצבע זה, אלא, משהו פנימי לא מוסבר, שרוצה דווקא צבע תכלת, לדוגמא.
כביכול, גם אצל ריבונו של עולם יש רצונות. אלוקים רוצה שנעשה מצוות בכדי שנקבל שכר. אבל, מדוע אלוקים בכלל יצר את העולם שזה כיף לקבל שכר, הרי הוא כל יכול, ויכל לבנות את העולם בלי שכר? מתרץ רבי תנחומא בן אבא: אצל הקדוש ברוך הוא אין סיבה, כי הוא יצר את כל הסיבות, והוא הסיבה לכולם. זה נקרא תאווה, למעלה מן השכל. מה הוא רצה בתאווה? שיבוא יהודי ויאיר את החושך. לכן כל פעולה קטנה שיהודי עושה בתורה ומצוות, הוא משתתף בתאווה האלוקית. בהתגלות הרבי שליט"א מלך המשיח תתמלא התאווה במילואה. העולם כולו יהיה אור, האור שיהיה לעתיד לבוא הוא, באין ערוך יותר חזק, אפילו מהאור של גן עדן העליון. בשביל האור החזק הזה, יצר אלוקים את העולם ללא כל מטרה סיבתית אחרת.
מילות התניא המקוריות:
פרק לו
והנה מודעת זאת מארז"ל שתכלית בריאת עולם הזה הוא שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים. והנה לא שייך לפניו ית' בחי' מעלה ומטה כי הוא ית' ממלא כל עלמין בשוה. אלא ביאור הענין כי קודם שנברא העולם היה הוא לבדו ית' יחיד ומיוחד וממלא כל המקום הזה שברא בו העולם וגם עתה כן הוא לפניו ית' רק שהשינוי הוא אל המקבלים חיותו ואורו ית' שמקבלים ע"י לבושים רבים המכסים ומסתירים אורו ית' כדכתיב כי לא יראני האדם וחי וכדפי' רז"ל שאפי' מלאכים הנק' חיות אין רואין כו' וזהו ענין השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרג' ע"י ריבוי הלבושי' המסתירים האור והחיות שממנו ית' עד שנברא עו"הז הגשמי והחומרי ממש והוא התחתון במדרגה שאין תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו ית' וחשך כפול ומכופל עד שהוא מלא קליפות וס"א שהן נגד ה' ממש לומ' אני ואפסי עוד. והנה תכלית השתלשלו' העולמו' וירידתם ממדרגה למדרגה אינו בשביל עולמות העליוני' הואיל ולהם ירידה מאור פניו ית' אלא התכלית הוא עו"הז התחתון שכך עלה ברצונו ית' להיות נחת רוח לפניו ית' כד אתכפיא ס"א ואתהפך חשוכא לנהורא שיאיר אור ה' אין סוף ב"ה במקום החשך והס"א של כל עוה"ז כולו ביתר שאת ויתר עז ויתרון אור מן החשך מהארתו בעולמות עליונים שמאיר שם ע"י לבושים והסתר פנים המסתירים ומעלימים אור א"ס ב"ה שלא יבטלו במציאות. ולזה נתן הקב"ה לישראל את התורה שנקר' עוז וכח וכמארז"ל שהקב"ה נותן כח בצדיקים לקבל שכרם לעתיד לבא שלא יתבטלו במציאות ממש באור ה' הנגלה לעתיד בלי שום לבוש כדכתיב ולא יכנף עוד מוריך [פי' שלא יתכסה ממך בכנף ולבוש] והיו עיניך רואות את מוריך וכתיב כי עין בעין יראו וגו' וכתיב לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם וגו' כי ה' יהיה לך לאור עולם וגו'. ונודע שימות המשיח ובפרט כשיחיו המתים הם תכלית ושלימות בריאות עולם הזה שלכך נברא מתחילתו:
הגהה (וקבלת שכר עיקרו באלף השביעי כמ"ש בלקוטי תורה מהאר"י ז"ל):
פיענוח ראשי תיבות וקיצורים
מארז"ל = מאמר רבותינו זכרונם לברכה
הקב"ה = הקדוש ברוך הוא
ית' = יתברך
בחי' = בחינת
ע"י = על ידי
וכדפי' = וכדפירוש
רז"ל = רבותינו זכרונם לברכה
שאפי' = שאפילו
הנק' = הנקראים
הלבושי' = הלבושים
עוה"ז = עולם הזה
ס"א = סטרא אחרא
ב"ה = ברוך הוא
שנקר' = שנקרא
כמ"ש = כמו שכתוב
מהאר"י ז"ל = הקדוש האלוקי רבינו יצחק זכרונו לברכה
