הרב נחמן נחמנסון השליח הראשי להודו מוסר שיעור תניא יומי בבית חב"ד הודו
הסבר התניא היומי:
מסיים הרבי הזקן את פרק כ"ח בתניא: מי שחושב שאם באמצע התפילה עולה לו מחשבת זנות שתפילתו תועבה אינו אלא טועה. כי אין רק נשמה אחת, כל יהודי יש לו שתי נשמות. כאשר הנשמה הבהמית רואה שהוא מתפלל טוב עם הנשמה האלוקית, או אז הנשמה הבהמית מתחילה לתקוף עם מחשבות זנות. לכן יתחנן הבינוני לפני האלוקים בליבו, שיעזור לו לנצח את המחבלים הבהמיים. בדיוק כמו שיהודי מתפלל בטרמינל, ומגיע איזה גוי ולועג לו, בוודאי היהודי צודק ולא מתייחס לגוי בכלל. כך אותו הדבר אל תתייחס למחשבות של הבהמי שבתוכך, תמשיך להתפלל והשם יהיה בעזרך.
מילות התניא המקוריות:
ולא כטעות העולם שטועים להוכיח מנפילת המחשבה זרה מכלל שאין תפלתם כלום שאילו התפלל כראוי ונכון לא היו נופלים לו מחשבות זרות. והאמת היה כדבריהם אם היתה נפש אחת לבדה היא המתפללת והיא המחשבת ומהרהרת המחשבות זרות. אבל באמת לאמיתו הן שתי נפשות הנלחמו' זו עם זו במוחו של אדם כל אחת חפצה ורצונה למשול בו ולהיות המוח ממולא ממנה לבדה. וכל הרהורי תורה ויראת שמים מנפש האלהית וכל מילי דעלמא מנפש הבהמית רק שהאלהית מלובשת בה. והוא כמשל אדם המתפלל בכוונ' ועומד לנגדו עו"ג רשע ומשיח ומדבר עמו כדי לבלבלו שזאת עצתו בודאי שלא להשיב לו מטוב ועד רע ולעשות עצמו כחרש לא ישמע ולקיים מה שכתו' אל תען כסיל באולתו פן תשוה לו גם אתה כך אל ישיב מאומה ושום טענה ומענה נגד המחשבה זרה כי המתאבק עם מנוול מתנוול ג"כ רק יעשה עצמו כלא יודע ולא שומע ההרהורי' שנפלו לו ויסירם מדעתו ויוסיף אומץ בכח כוונתו ואם יקשה לו להסירם מדעתו מפני שטורדים דעתו מאד בחזקה אזי ישפיל נפשו לה' ויתחנן לו ית' במחשבתו לרחם עליו ברחמיו המרובים כרחם אב על בנים הנמשכים ממוחו וככה ירחם ה' על נפשו הנמשכת מאתו ית' להצילה ממים הזדונים ולמענו יעשה כי חלק ה' ממש עמו:
פיענוח ראשי תיבות וקיצורים
הנלחמו' = הנלחמות
בכוונ' = בכוונה
עו"ג = עובד גילולים
שכתו' = שכתוב
ג"כ = גם כן
ההירהורי' = ההירהורים
ית' = יתברך
