עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 
בית דין אמריקה  |  



דף הבית >> בראשית >> פרשת מקץ >> חלומות ופתרונם
 

חלומות ופתרונם
 
כזכור, בפרשה הקודמת, פרשת 'וישב', מספרת התורה על שני החלומות שחלם יוסף:
 
"וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי.
 
וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ, וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו.
 
וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי. וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ, הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְךָ אָרְצָה. וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו, וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר"[1],
 
ואכן לאחר העלילות הרבות שעבר יוסף [לאחר שנמכר כעבד למצרים, ולאחר ששם ישב שתים עשרה שנים בבית האסורים, לאחר שאשת פוטיפר סריס פרעה העלילה עליו שהוא רצה כביכול לשכב עימה] מתחילים חלומות אלה להתגשם:
 
יוסף פותר את חלומותיו של פרעה – הוא מודיע לו שכעת יבואו על מצרים שבע שנות שובע ושלאחריהן יבואו שבע שנות רעב גדול, ואף מפרט בפניו מהי הדרך הנכונה להתמודד ולהצליח במצב קשה זה:
 
"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא, אֵת אֲשֶׁר הָאֱ-לֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה. שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, חֲלוֹם אֶחָד הוּא. וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב.
 
הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל פַּרְעֹה, אֲשֶׁר הָאֱ-לֹהִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה. הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָרָעָב אֶת הָאָרֶץ. וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי כֵן כִּי כָבֵד הוּא מְאֹד.
 
וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱ-לֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱ-לֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ,
 
וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע. וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ. וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב"[2]
 
ומשעומד פרעה על חוכמתו הרבה של יוסף הוא ממנה אותו להיות משנה למלך מצרים ולהכין את הארץ לשבע שנות הרעב:
 
"וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ        אֱ-לֹהִים בּוֹ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱ-לֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ. אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם"[3].
 
והנה כאשר מגיעות שנות הרעב הן לא פוסחות גם על ארץ ישראל, ומכיוון שרק בארץ מצרים נותר מזון יורדים אחי יוסף למצרים כדי לקנות מזון:
 
"וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר [-מכירת מזון] בְּמִצְרָיִם, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ. וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת.
 
וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם. וְאֶת בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף לֹא שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת אֶחָיו כִּי אָמַר פֶּן יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן. וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ, וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה.
 
וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם, וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם, וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל. וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ.
 
וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם..."[4]
 
·                    'וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ'
 
על הפסוק: 'וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ' מפרש רש"י ואומר: "ויכר יוסף את אחיו – יוסף עזב את אחיו כשהם בעלי זקן, וכך ראה אותם כעת, ולכן הכירם. והם לא הכירוהו – כאשר האחים מכרו את יוסף לא היה לו זקן, ולכן כעת, כאשר הוא בעל זקן, הם לא הכירו אותו"
 
אך צריך להבין, הרי האחים, ביחד עם יוסף, גדלו יחדיו בבית יעקב, ולכן למרות שעברו 13 שנה מאז שהם התראו לאחרונה, ולמרות הזקן שעל פניו, הם היו בוודאי יכולים לזהותו ולהכירו – וכיצד זה שהם לא הכירו את אחיהם שגדל עימם?
 
ובכן, ההסבר לכך הוא שלמרות הזקן שעל פניו הרי שיוסף אכן היה נראה מוכר לאחים – אלא שהאחים לא היו יכולים להאמין שהמשנה למלך מצרים איתו הם מדברים הוא יוסף אחיהם הצדיק, ולכן הם לא הכירו אותו,
 
וביתר עומק וביאור:
 
כל האחים היו רועי צאן – מכיוון שבדרך זו הם היו יכולים להתנתק ולהתנזר מענייני העולם, כך שנפשם תוכל להיות דבוקה בא-לוהות וברוחניות - כלומר, בדרך זו הם היו יכולים לעבוד את ה' מבלי מפריע,
 
אבל לעומת זאת הרי שיוסף הצדיק הגיע לדרגה של 'משנה למלך מצרים', שזהו כמובן תפקיד הקשור בטרדות רבות ובלתי פוסקות מכל ענייני העולם הזה - אך למרות זאת הרי שהדבר לא הפריע ליוסף כלל, והוא נשאר בתכלית הדבקות בעבודתו את ה', וממש כמו שהוא עבד את ה' לפני שנמכר כעבד למצרים,
 
ודרגה גבוהה מעין זו בעבודת ה', שמצד אחד האדם שקוע כולו בטרדות העולם הזה אך מצד שני הוא נמצא בתכלית הדביקות בה', לא נתפסה בעיני האחים כאפשרית כלל – הדבר נראה להם כסתירה שלא ניתן לעמוד בה,
 
ולכן למרות שאמנם המשנה למלך מצרים היה נדמה להם מבחינה חיצונית כמו יוסף, הרי שהם לא האמינו שניתן להגיע למעמד רם מעין זה וביחד עם זאת להישאר דבוק בה' בתכלית,
 
ולכן האחים לא הכירו באדם שעומד מולם שהוא יוסף - 'וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ'.
 
[מקורות: הרבי מליובאוויטש, ספר ליקוטי שיחות כרך ג פרשת ויחי. עריכה ועיבוד: ר' רועי כץ, א' טבת ה'תשע שנים לבריאת העולם]
 
 
 

[1] ספר בראשית, פרק לז פסוק ה ואילך.
[2] ספר בראשית, פרק מא פסוק כה ואילך.
[3] ספר בראשית, פרק מא פסוק לז ואילך.
[4] ספר בראשית פרק מב פסוק א ואילך.
 



     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים