פרשת ויחי
"ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים" (מט', א').
אומרים על כך חכמינו זכרונם לברכה: "ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימים ונסתלקה ממנו שכינה". לפני מותו רצה יעקב לגלות לבניו את מועד קץ הגלות, את היום בו יזכה עם ישראל לסיים את הגלות ולהתחיל את ימות המשיח. אלא שנסתלקה ממנו שכינה, אלוקים מנע ממנו לגלות את הסוד.
נשאלת השאלה: איזו תועלת הייתה יכולה, לדעתו של יעקב אבינו, לצמוח מכך שעם ישראל היה שומע אז, שרק בעוד כמה אלפי שנים תבוא הגאולה, כפי שאנו יודעים היום, כיון שהמשיח עדיין לא בא. אדרבא! גילוי כזה עלול היה להביא לנפילת רוח עצומה בקרב העם. מדוע, אם כן, רצה יעקב לגלות את הקץ?
נאמר בספר הזוהר, "שאילו זכו" – אילו עם ישראל היה זכאי, הייתה הגאולה ממצרים נעשית על ידי המלך המשיח, ומשיח היה מכניסם לארץ ישראל לגאולה נצחית. אלא שעם ישראל לא היה ראוי לכך בזמנו, ולכן הרינו מצפים לביאת המשיח עד עצם היום הזה.
לפי זה נוכל להבין את רצונו של יעקב. יעקב רצה לגלות את הקץ של גלות מצרים, הקץ שיוביל מיד לגאולה הנצחית. הוא רצה לגלות לבניו שאם הם יתאמצו להיות זכאים, על ידי הוספה מיוחדת בתורה ומעשים טובים, יוכלו לזכות לגאולה האמיתית והשלימה בזמן יציאת מצרים! יתירה מזו: אם יתאמצו עוד יותר יוכלו להחיש את הגאולה ולהביאה בפרק זמן קצר אף יותר.
בפועל, לא התממש רצונו של יעקב, משום ש"נסתלקה ממנו שכינה". הסיבה לכך: אין ספק שבשורת הגאולה על ידי יעקב אכן הייתה יכולה לגרום להתעוררות בקרב העם ולהוספה בתורה ומצוות, ובעקבות זאת – לגאולה השלימה. אלא שאז מתגלה חיסרון מסוים: ההוספה בתורה ובמצוות לא הייתה נובעת אז מרצונו הטבעי של האדם ומבחירתו החופשית, אלא כתוצאה מדבריו של יעקב שגילה את הקץ. הם שהיו גורמים להתרגשות ולהתלהבות בעם, והדבר דומה היה לאדם המתלהב בתפילת יום הכיפורים...
רצונו של אלוקים שיהודי יתייגע, ובכוחות עצמו יעלה בקודש שלב אחר שלב, עד שיגיע לשלימות. כך תבוא הגאולה כתמורה למאמציהם של ישראל בכח עצמם, ואזי תהיה גם היא גאולה אמיתית ושלימה יותר.
